יום רביעי, 24 בספטמבר 2008

שיטת מצליח של משרד הבריאות - חופש מידע בתשלום

ההוראה החביבה ביותר בחוק חופש המידע על הממונים על יישומו היא זו המחייבת את הציבור בתשלום אגרה - סיפור על משרד הבריאות

השבוע היה לי הכבוד לעלות על עמוד הקלון של התנועה לחופש המידע. כלומר, זה לא אני שתלוי על העמוד, אלא משרד הבריאות. אני שם רק בגלל שהסיפור הוא שלי.

אבל לפני הסיפור - הקדמה קצרצרה. פרטיות וחופש מידע לא תמיד מסתדרים ביחד. אבל התנגשות בין זכויות אדם היא דבר טבעי. לומדים לאזן. אבל כאן אני דווקא לא רוצה לדבר על התנגשות (לזה אולי אגיע, אם אספיק להתעמק ולכתוב על פסק הדין שניתן אתמול בבית המשפט העליון, ולפיו על רשות המיסים לחשוף את הסדרי הכופר שעשתה עם נישומים).
חופש המידע יכול גם לשרת את הזכות לפרטיות (בעצם את כל זכויות האדם). אפשר, למשל, להשתמש בחוק כדי לנסות לגלות כיצד שומרות הרשויות על המידע האישי שהן מחזיקות עלינו במאגריהן. זה מה שאני מנסה (בינתיים רק "מנסה". ללא הצלחה מרובה) לעשות בנוגע לפרטיות רשומות רפואיות.

משרד הבריאות ומשרד האוצר מכינים לנו כבר כמה שנים מהפכה בתחום המידע הרפואי - מערכת ממוחשבת שתנגיש את המידע הרפואי של כל תושבי המדינה לכל רופא ומטפל ברחבי הארץ. רשומה רפואית לאומית קוראים לפרוייקט הזה, שמדיר שינה מעיני. אני חבר בוועדה לאתיקה ומשפט של הפרויקט, ומנסה להשפיע על עיצובו באופן שיביא לשיפור הטיפול הרפואי, בינתיים ללא הצלחה מרובה. במקביל אני מנסה להבין על איזו תשתית של הגנת פרטיות ואבטחת מידע הולכים להלביש את הפרויקט המגלומני הזה. לשם כך אני מתכתב מאז תחילת השנה עם משרד הבריאות ומבקש לקבל נהלי אבטחת מידע, שחייבים להיות בכל רשות, לפי חוק הגנת הפרטיות ותקנותיו. מעת לעת אני מקבל מהממונה על חופש המידע הודעה שהיא עדיין מחפשת את הנהלים.

מכל מקום, כבר במכתב הראשון הבהרתי לממונה, שמדובר בנהלים, שלפי חוק חופש המידע, צריכים להיות נגישים לקהל בכל עת (לא צריכים בקשה מיוחדת בשביל לראות אותם) ולכן, אין גם צורך לשלם כל אגרה כדי לראות אותם (ראו סעיף 18 לחוק חופש המידע). חושבות שזה עזר? שלושה חודשים לאחר שפניתי לראשונה כתבה לי הממונה: "אנו ממשיכים באיתור המידע" וביקשה… נכון - תשלום אגרת חופש מידע. הבנתן? זה לא שאני גועלי בדרך כלל. רק שדברים כאלה מוציאים אותי מדעתי. אז עניתי לה:

"נשגב מבינתי כיצד הנחיות פנימיות, שחייבות על פי דין להימצא בכל גוף ציבורי המחזיק במאגרי מידע, מסתתרות אי שם וממתינות מזה ארבעה חודשים (והיד עודנה נטויה) לאיתורן…

אבקש את הסבריך על מה נסמכת בקשתך שנשלם אגרה בשים לב לכך, שביקשנו מידע שחייב זה מכבר לעמוד לעיון הציבור. בעניין זה אף הקדמתי תרופה למכה עוד במכתבי הראשון, וזאת כיוון שלמרבה הצער, אין זו הפעם הראשונה שהממונים על יישום חוק חופש המידע מגלים מבלי משים, כי ההוראה החביבה עליהם ביותר בחוק חופש המידע, היא זו המחייבת את הציבור בתשלום אגרה. מכל מקום, ככל שחרף האמור לעיל את עומדת על תשלום אגרה, ומתנה בכך את המשך הטפול בבקשתנו, אבקשך להבהיר לי זאת לאלתר."

וזה מה שקיבלתי כתשובה:

"מעולם לא התנתי את איתור המידע והעברתו אליך בתשלום, ואני ממשיכה במאמצי לאתר את המידע המבוקש. אכן, ביקשנו תשלום, שכן לא מצאנו את המידע אותו אתה מבקש במאגר הנהלים שהמשרד מפרסם, וחשבתי לנכון לבקשו עקב העבודה הכרוכה באיתורו. אך אינני עומדת על כך".

לא יודע. אולי הגזמתי קצת עם מה שכתבתי לחבריי הטובים מהתנועה לחופש המידע - "שוק", "שיטת מצליח"… . אבל אני מתקשה להבין התנהלות כזו של רשות, ועוד רשות שמופקדת על יישום חוק חופש המידע. "יישום" אמרתי, לא "טרפוד".

הא, כן. אתן ודאי סקרניות לדעת מה עם הנהלים?

הממונה "ממשיכה" במאמציה לאתר אותם. לפני חודשיים, היה רגע שבו חשבתי שאני יכול לעזור לה. אבל זה כבר סיפור אחר.

מעניין רק איך הם שומרים בינתיים על המידע הרפואי שלנו.

אין תגובות:

אל תשתתפו בניסוי - אמרו לא למאגר הביומטרי

CC By Daehyun Park