יום שלישי, 21 בדצמבר 2010

האם הבדיקה הביטחונית של נוסעים ערבים היא קשה יותר או שזה רק נדמה להם?

הבידוק הבידוק הביטחוני בנמלי התעופה בישראל מבוסס על שיטת הפרופיילינג: דרגת החומרה של הבדיקה ואופייה נקבעים בהתאם לפרופיל של הנוסע. אמנם ה"פרופיל" הזה אינו מתבסס רק על נתונים אתניים-לאומיים, אבל האזרחים הערבים "זוכים" בדרך כלל לבדיקה המחמירה ביותר.

דברים אלה, שמובאים ב-Washington Post מפיו של מנהל לשעבר של יחידת הביטחון בנתב"ג, הם בבחינת חידוש, משום שעד לאחרונה הכחישו גורמי הביטחון את הטענות בדבר טיפול "מיוחד", שמקבלים אזרחים ערבים שמבקשים לעלות לטיסה.

ההכחשה אולי תמוהה, שלא לומר מגוחכת, בעיני כל מי שקצת מעורה במציאות: אזרחי המדינה הערבים עוברים בדיקות קפדניות, לא פעם משפילות, ואף אירע שמנעו מהם מלעלות על טיסה.

יש ויכוח על יעילותה של שיטת הפרופיילינג, אבל גם תומכים נלהבים מודים שהיא גורמת לפגיעה בכבוד האדם. נכון שלא פעם, כשאנו מנסים להבין "עם מי יש לנו עסק", אנו נוטים לסווג את זולתנו לפי מאפיינים שיוכיים – אתניים, לאומיים, דתיים או עדתיים. אבל אם אנו מתמידים בתיוג הזה ומשתמשים בו כבסיס לדעה קדומה ולפעולה נגד הזולת יש כאן הפלייה פסולה ופגיעה בכבוד האדם שלו (יש דוגמאות נוספות לפרופיילינג. ראו, למשל, פסק דין שמסביר את הקשר בין סלקציה במועדונים לבין פרופיילינג - בפסקה 46).

כשנגרמת פגיעה בזכות אדם חוקתית, במיוחד אם הפוגעת היא המדינה, ראוי לכל הפחות לבחון האם היא הכרחית. אבל במשך שנים רבות לא ניתן היה לקיים בישראל דיון כזה משום שכל הטענות על פרופיילינג בנמלי התעופה נתקלו בהכחשה ובהיתממות: "כל נוסעי החברה עוברים את תהליכי הבידוק". ניסיונות לברר האם הקריטריונים שלפיהם מתנהל הבידוק בנמלי התעופה מושפעים ממוצאו האתני של הנוסע נתקלו בסירוב מטעמים של ביטחון המדינה.

לפני שלוש שנים הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה נגד רשות שדות התעופה והשב"כ. הפעם לא ביקשנו לראות את נהלי הבידוק הביטחוני: תשאירו את הנהלים אצלכם, אמרנו, רק תמחקו מהם את המילה "ערבי".

בתחילת הדיון דבקו המשיבים בקו המסורתי - במקום לענות לעתירה הם חזרו על הדקלום, שלפיו חשיפת הנהלים תפגע בביטחון המדינה, וניסו למסמס את העניין באמירות כלליות שלפיהם הבדיקה הביטחונית בנמלי התעופה נקבעת לפי "נתונים מסוגים שונים". אין בעיה, השבנו, לא ביקשנו לראות נהלים. כל מה שביקשנו הוא ש"הלאום הערבי לא ישמש כקריטריון (pdf)… ולא ייכלל עוד ב'נתונים מסוגים שונים', המשפיעים" על חומרתה ורמתה של הבדיקה הביטחונית בשדות התעופה. וכאן סוף סוף חל מפנה, והמדינה נאותה להיכנס לדיון שלשמו התכנסנו.

וכמו שקורה לא פעם עם סודות כמוסים ו"רגישים", ברגע שנפרץ הסכר מתברר שלא רק שאפשר לדבר על פרופיילינג, אלא שיש כאלה שכבר רצים ומתפארים בו בכל רחבי העולם.

אפשר להתווכח האם ההשלכות הקשות שיש לפרופיילינג לאומי-אתני, הן בבחינת מחיר הכרחי והאם לא ניתן להשיג את התכלית הראויה של טיסה בטוחה בדרכים אחרות ופוגעניות פחות. מה שלא מתקבל על הדעת הוא, שיימנעו מאיתנו את הדיון הזה באמתלא של ביטחון. קשה להניח שהודאה בקיומו של פרופיילינג, דבר שהיה ברור עוד לפני העתירה, תפגע בביטחון המדינה. אבל גם במקרים שבהם הסרת מעטה הסודיות עלולה לשנות במשהו את מאזן ההסתברויות והסיכונים, ראוי לעשות זאת על מנת שלא לחסום דיון דמוקרטי בסוגיות ציבוריות חשובות.

מעבר לחשיבות הדיון הציבורי, הכחשת הפרופיילינג הוסיפה חטא על עוון, כיוון שהיא עצמה שידרה זלזול כלפי האזרחים הערבים - משל היה מדובר בקהל של ילדים, שאינם מבינים מה שקורה להם. כפי שטענו במהלך הדיון: "התעלמות מסוגיה זו, תוך הסטת הדיון לשאלות משניות ולא רלבנטיות, תהווה פגיעה קשה לא פחות בכבודם של האזרחים הערבים: מוטב להודות בפגיעה ובעוול הנגרמים, ולהעמיד אותם בפני בחינה חוקתית, מאשר להתכחש למה שרואות עיננו. הכחשה והתכחשות לפגיעה כה ברורה וכה ידועה, שאותה חווים האזרחים הערבים על בשרם, רק יעצימו את הפגיעה וישדרו יחס מזלזל ועולב" (pdf; בפסקה 11).



***



"Revamping of airport checkpoint system urged" WashingtonPost.com Dec 17, 2010

יום שני, 6 בדצמבר 2010

בשם אלוהים

השריפה בכרמל היא "מכה מאלוהים - אלוהים מעניש את ישראל"
לא. דברים אלה לא נאמרו על ידי הרב עובדיה יוסף אלא על ידי איסמעיל הנייה
זה פורסם היום.

מה שאמר הרב עובדיה יוסף זה רק שהשריפה אירעה בגלל חילול שבת של תושבי המקום
זה פורסם אתמול.

מי שעוד רוצה לדבר בשם אלוהים ימהר ויעשה זאת לפני שהשריפה והגופות מתקררות
אולי זה יפורסם מחר.
תוספת מאוחרת 8.12.10:

אמרתי שכדאי למהר לפני שהגופות יתקררו?
אז רב העיר של צפת, פירומן ידוע, מיהר היום להצהיר ש"אסונות לא קורים סתם": לדבריו כל יהודי שקורא קריאת שמע, חייב להבין שארץ ישראל חיה על פי הגשמים, וזאת הדרך של הקב"ה לדבר איתנו, "זו השפה, ואם חודשיים יש בצורת ואנשים לא מבינים את הרמז, של "וחרה ה'..ולא יהיה מטר", אז באה השריפה הגדולה, שמזכירה את אליהו בהר הכרמל, גם שם אחרי בצורת יורדת אש גדולה ואחר כך יורדים גשמי ברכה.

אכן, כן, אסונות כמו הרב אליהו "לא קורים סתם" - מישהו ממנה אותם למשרה ממלכתית בכירה.
מישהו גם צריך להדיח אותם.

תוספת מאוחרת עוד יותר: "כרזה ברבנות: 'עגל זהב ואפיית פיתות גרמו לאסון'" ynet 7.1.11

יום חמישי, 2 בדצמבר 2010

תנו למשטרה לעשות את העבודה?

שחר גינוסר כותב ב"7 ימים" האחרון על מקרים של "תפירת תיקים" לחפים מפשע, ועל נורמות הגיבוי לפרקליטים ולשוטרים שפעלו להרשעה פלילית של אזרחים תמימים:

"מתברר שאפשר לתפור תיק, לשקר, להתרשל ולסבך אדם חף מפשע בלי לתת דין וחשבון לאיש, גם כשהדברים מתגלים… כדי לסבך חוף מפשע בפלילים או 'לתפור תיק' אין שום צורך בחוט ומחט. לעיתים די בהחלטה של פרקליט שמתירה התנהלות בחוסר הגינות או תוך שימוש בשקרים… בין היתר אפשר לשמוע את גרסתו של עצור חף מפשע, אבל לנפנף אותו כשהוא מבקש לחקור עדים שיוכיחו את חפותו. או חמור מזה: לאחר שכבר נמצאה הוכחה שמוגננת עליו, להסתיר אותה ממנו ומפרקליטיו עד להגשת כתב אישום. או להפעיל לחצים כבדים על עדים כשהשוטרים 'שותלים' בראשם רעיונות מפלילים. כל אלו, וזה כבר לא סוד, מתרחשים במשטרת ישראל ובפרקליטות המדינה גם בתיקים רגישים. באופן אבסורדי, הסיבה לעיתים היא עודף מוטיבציה של חוקרים המבקשים להצליח... כדי 'לתפור תיק' אין צורך בכוונה פלילית. לפעמים הכול נעשה מרצון טוב… למגר את הפשע. זו גם הסיבה שחקירת מח"ש תהיה ברוב המקרים בזבוז זמן…

בפרקליטות יודעים שעומד מולם אדם אינטליגנטי… שמבין שמצבו אבוד… אז הוא יושב עם עצמו חושב… אני חייב להודות. הם משדלים אותו בטענה שככה ייצא מזה בקלות, אבל יודעים שהוא יכלא ל-15 שנה לפחות…

בתי המשפט, חשוב לומר, נוטים להאמין לרשויות האכיפה... בתיקים ביטחוניים האמון בחוקרים ובפרקליטות מגיע לשיא, כששופטים נעתרים לבקשות שלא להעביר לנאשמים מידע, בנימוק שמדובר ב'חומר חסוי'. "

יש לא מעט מקרים כאלה, רק חלקם הקטן מתפרסם. אבל גם אילולא ידענו על בידוי ראיות, על תיקי חקירה שנפתחים רק כדי להציג הישגים (ולנפח סטיסטיקות של עבריינות כדי לבסס דרישה לסמכויות נוספות), או על נורמה של אלימות ואדנות - גם אז היה עלינו להמשיך ו"לשמור על השומרים".

בדרך כלל כשאנשים קוראים בעיתון על חקירה ועל חשודים הם נוטים להניח ש"אין עשן בלי אש". זהו גם הלך הרוח שמוביל לשוויון נפש ולתמיכה בכל דרישה של המשטרה להגדיל את סמכויותיה ולאפשר לה לפגוע בזכויות יסוד של אזרחים וחשודים. לפני כשנה השתתפתי בפאנל שהתקיים במכון לדמוקרטיה ישראלית בנושא חוק המאגר הביומטרי. מייק בלס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הלין על כך שההתנגדות למאגר רוויה בשיח של חשדנות כלפי הרשויות בכלל וכלפי המשטרה בפרט. השבתי לו שיש לי המון הערכה וכבוד כלפי מרבית עובדי המדינה שמולם אני עובד, לפעמים אפילו חיבה. ועדיין, המצב הטבעי והבריא בדמוקרטיה הוא של "אשרי מפחד תמיד".

לא נכון למנוע מרשויות אכיפת החוק סמכויות ואמצעים שדרושים להם כדי למלא את תפקידם. אבל היד צריכה להיות קפוצה, העין בוחנת - כל כוח צריך להינתן במשורה ביחד עם שורה של מגבלות ומנגנוני פיקוח. אין שום בסיס עובדתי או מוסרי לדרוש מאתנו לתת אמון עיוור במשטרה, וודאי לא לאחר שרואים כיצד השוטרים הבכירים ביותר, מאשימים איש את רעהו ב"תפירת תיקים" ובמזימות כחלק מהמאבק על איוש משרת המפכ"ל. וודאי לאחר שהמשטרה מאיימת על חדשות ערוץ 10 בגלל סדרת כתבות על אלימות שוטרים, ולהודיע ש…
"שוטרי משטרת ישראל יקבלו את מלוא הגיבוי משדרת פיקוד לשימוש בכוח מתוקף חוק וסמכות. במדינה מתוקנת, ציבור האזרחים שומרי החוק עומד לימין המשטרה ולא נגדה".
מעניין מאיזה ארכיון עיתונות של השטזי מוחזרה האמירה הזו?

אל תשתתפו בניסוי - אמרו לא למאגר הביומטרי

CC By Daehyun Park