יום שני, 23 בינואר 2012

כרטיס חכם בתחבורה הציבורית: כרטיס חכם וביורוקרטים חכמים מצפצפים על הזכות לפרטיות ועל ריבונות הכנסת

הכנסת הנוכחית פועלת בכל המרץ כדי להיאבק בבית המשפט העליון ובביקורת השיפוטית שהוא מקיים לעיתים על חקיקה הפוגעת בזכויות אדם חוקתיות. אני כמובן חולק על הטענות נגד בג"צ וסבור שמתפקידו לגונן על זכויות היסוד מפני עריצות הרוב. אבל מעבר לכך, המקרים המועטים (מידיי), שבהם הכריז בג"צ על בטלות הוראת חוק, התרחשו בגלוי ובאופן שאפשר לכל אדם ללמוד את ההחלטה השיפוטית ולבקר אותה. פגיעה של ממש בריבונות הכנסת נגרמת על ידי פעולה סמויה ושיטתית של המנהל הציבורי. הנה סיפור קטן, שיבהיר את טענתי. סיפור על כרטיס "חכם", ועל פקידים חכמים עוד יותר, שמאיימים על ריבונות הכנסת.

מאז שהתחיל השימוש בכרטיס "החכם" בתחבורה הציבורית, מתנהל מעקב שערורייתי אחר מיליוני ישראלים, שמשתמשים בשירותי התחבורה הציבורית. בהוראת משרד התחבורה אוספים המפעילים מכל אדם שנזקק ל"כרטיס חכם" מידע אישי רגיש ורב: נתונים מזהים וביוגרפים, נתוני "פרופיל", כגון זכאות לקצבה או מוגבלות, פרטי מוסד לימודים, גיל וכד', ונתונים אודות הנסיעות שעשה אדם לרבות מועד ומקום עלייתו לקו אוטובוס מסוים. המידע האישי הרגיש מוחזק במאגרי המידע למשך שנים ארוכות, ועובר מגורם אחד למשנהו לצרכים שונים.

יתר על כן, בביקורת שערכה הרשות למשפט ולטכנולוגיה במשרד המשפטים (רמו"ט) הסתבר, כי מעבר לנתונים, שאוספים מפעילי התחבורה הציבורית במצוות משרד התחבורה, הם אוספים בחסותו מידע אישי נוסף, וזאת על יסוד "הסכמה" כביכול, שהם לוקחים מצרכניהם "השבויים".

למרות הבטחות חוזרות ונשנות מתקשים הנוסעים לרכוש לעצמם כרטיס אנונימי, שאינו כרוך במסירת מידע אישי. רבות מנקודות המכירה של כרטיס נסיעה "חכם" אינן מחזיקות כרטיס אנונימי, והנוסעים שמעוניינים בו מטורטרים הלוך ושוב, או נשלחים לנקודות מכירה מרוחקות ובודדות.

לפני כשבועיים השתתפתי בכנסת בדיון שקיימו וועדת הכנסת וועדת הכלכלה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 100) (רישיון מפעיל וכרטיס חכם), התשע"א-2010 (pdf עצבני, חפשו בעמוד 202 ואילך). את הצעת החוק הגיש משרד התחבורה, מתוך מטרה לתת גושפנקא חוקית למעקב… (סליחה, התבלבלתי) להפעלת הכרטיס החכם (פרוטוקול 21.2.11; דיווח ב-ynet). בדיון קודם, שהתקיים לפני כשנה, הביעו חברי הכנסת מורת רוח מהעדר הגנות מספיקות על פרטיות הנוסעים, ונציגי משרד התחבורה הבטיחו לבחון את הנושא ביחד עם הרשות למשפט ולטכנולוגיה (רמו"ט), ולחזור לוועדה עם הצעת חקיקה שתיתן מענה הולם להיבטים הרבים של פגיעה בפרטיות במהלך השימוש בכרטיס החכם בתחבורה הציבורית (פרוטוקול ועדה משותפת מיום 21.2.11). 

ומה הם עשו במהלך השנה האחרונה? המשיכו לקבוע עובדות בשטח ולקדם מערך מעקב וריגול אחר הנוסעים. בשבוע שעבר הם חזרו וביקשו מחברי הכנסת לברך על המוגמר.

כך כתבתי במסמך של האגודה לזכויות האזרח (pdf):

"הכנסת מתבקשת להסמיך את שר התחבורה להתקין תקנות כראות עיניו ולפגוע בפרטיות הנוסעים כפי שימצא לנכון. הכנסת מתבקשת לתת הכשר חוקי למעשה עשוי - לפגיעות מרחיקות לכת בזכויות יסוד, שנגרמות בפועל במערך התחבורה הציבורית ביוזמת משרד התחבורה או ביוזמתו.

אין זו הפעם הראשונה שהמנהל הציבורי מקדם פרויקטים של טכנולוגיות מידע על מנת לקבוע "עובדות בשטח" ורק לאחר מכן כופה על הכנסת הר כגיגית הסדרים שיאשרו אותן בדיעבד. משרד התחבורה הקים לפני שנים אחדות מאגר תמונות ביומטריות, חרף אזהרות היועץ המשפטי לממשלה, שלפיהן מדובר בפגיעה בפרטיות שיש לעגנה בחקיקה. הצעת חוק שהוגשה כדי לאשר את הפגיעה בדיעבד עדיין תלויה ועומדת. הרשות הארצית למדידה והערכה במשרד החינוך, אוספת מידע אישי רגיש מתלמידים שלא כדין, למרות שתזכיר החוק שמעגן את הפגיעה בפרטיות עדיין לא אושר אפילו בממשלה; משרד הבריאות בונה תשתיות ל"רשומה רפואית לאומית" – מערכת מידע שמנגישה מידע רפואי של כל תושבי ישראל למסופי מחשב הפזורים בכל הארץ – לאחר שנואש מניסיונותיו לכפות על היועץ המשפטי לממשלה את נוסח החוק שאמור היה לעגן זאת.

אל הכנסת יגיעו הפקידים רק לאחר שנקבעות העובדות בשטח, ומושקעים מליוני שקלים בטכנולוגיות המעוצבות בהתאם לעקרונות של surveillance by design (להבדיל מעקרונות של privacy by design). או אז ישמעו חברי הכנסת נאומים "מקצועיים" שיסבירו להם מדוע אין מנוס משימוש בטכנולוגיה שנקבעה על ידי מומחים. אלא שגם "הטכנולוגיה מעוצבת לפי האינטרסים של… אוספי המידע, ולא של הלקוחות, מושאי המידע". כך כותב פרופ' מיכאל בירנהק ומסביר: הטכנולוגיה "מגלמת ערכים חברתיים ואף ערכי מוסר. יש טכנולוגיות שמאיימות על פרטיותנו ויש כאלה שמגנות עליה. הטכנולוגיה, באופן כוללני אינה בהכרח 'רעה' לפרטיות או 'טובה' לפרטיות. היא עשויה להיות כזו או כזו. הערכים הוטמעו בתוך הטכנולוגיה על ידי מפתחיהן, בין בכוונת מכוון ובין במקרה… ." (מיכאל בירנהק מרחב פרטי – הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה (נבו, התשע"א) עמ' 261).

באמצעות עיצוב טכנולוגיה עוכרת פרטיות וקביעת עובדות בשטח מצליח המנהל הציבורי לרוקן מתוכן את עקרון ריבונות הכנסת. כמו שעשינו בפניותינו לכנסת בעניין המאגר הביומטרי, אנו מביעים דאגה מהאופן שבו מקודמים פרויקטים טכנולוגיים, שיש להם השלכות הרות גורל על זכויות האדם ועל הדמוקרטיה. פרויקטים אלה מגובשים ומעוצבים בתוך המנהל הציבורי הרחק מעין הציבור. הם מגיעים אל הכנסת רק לאחר שנקבעת המסגרת הקונצפטואלית שלהם, הושקעו משאבים רבים, לעיתים אפילו לאחר שהוקמו תשתיות לצורך "פיילוטים" שיצרו "עובדות בשטח". כך יוצא שהדיון החוקתי והערכי שמקיימת הכנסת, נערך בצילו של "מעשה עשוי" כמעט. המסגרת הקונצפטואלית, המבנה הטכנולוגי, ותשתיות הפיילוטים – כל אלה אינם "ניטראליים" והם משקפים ערכים ואיזונים חוקתיים, שנקבעו בתוך המנהל הציבורי אך ללא מעורבות של הציבור ונבחריו.

לא יעלה על הדעת שאנשי המנהל יגבשו במשך שנים, במחשכים וללא שיתוף הציבור, מיזמים טכנולוגיים יומרניים והרי סכנות, ורק אז, מלווים בסוללה של יועצים ומומחים, יעוטו על הכנסת ויאיצו בה לאשר להם בחקיקה חפוזה לעשות כרצונם. אכן, תפקידם של פקידי הרשות המבצעת הוא לנהל וליישם מדיניות ציבורית ואך טבעי הוא שלצורך כך הם ישאפו להרבות משאבי מידע וכוח. הכנסת לעומת זאת, תפקידה להגן על האזרחים ועל הדמוקרטיה מפני אותה שאיפה זו לעוצמה ולשמור על זכויות האדם.

לאופן שבו תנהג הכנסת בהצעת החוק שבנדון יהיו, השלכות מרחיקות לכת גם על יחסיה העתידיים עם הרשות המבצעת בכל הנוגע ליוזמות דומות שנרקמות במנהל הציבורי. אם הכנסת תאשר את הצעת החוק או הסדר דומה, שיעוצב בהתאם למצב הקיים, יהיה בכך משום עידוד ותמריץ לרשות המבצעת להמשיך ולהעמיד את הכנסת בפני עובדות מוגמרות.

לעומת זאת, אם תגבשו חקיקה מאוזנת, שתאלץ את משרד התחבורה ואת המפעילים לשנות את הפרקטיקה שהנהיגו, תגינו בכך לא רק על הזכות לפרטיות אלא גם על ריבונות הכנסת.".

*   *    *    *    *

נספח - פנינים מתוך פרוטוקול הישיבת מיום 9.1.12
להמשך הרשימה …
עמוד 20:
אריאל אבלין, רכז תחבורה באג"ת, משרד האוצר: אתם הפכתם את הדברים. הופכים את זה לכלי ניגוח של הממשלה. עם כל הכבוד, אם לא רוצים את החוק – ואנחנו חושבים שזה יכול לקדם את התחבורה הציבורית – תגידו. אנחנו חושבים שהחוק הזה היכול לשפר את הרגולציה. לבוא ולהגיד ש- - -

היו"ר יריב לוין: אדוני, עם כל הכבוד לך, אנחנו לא רק שלא הפכנו לכלי ניגוח של הממשלה, אלא…אנחנו העמדנו את כל המערכת לטובת הממשלה כדי לגמור את זה. אני רק רוצה שתסביר לי, באמת תסביר לי, איך אפשר להפעיל מערכת של כרטיס חכם עם מידע אישי על אנשים שמתעדת את הנסיעות שלהם – לאן הם נסעו, ומאיפה לאיפה, ומתי, ומי, ואיך – בלי שהדבר הזה מוסדר לא בחוק ולא בתקנות, בלי שלמישהו יש בקרה כלשהי על המידע שנמצא בידי אלה שמפעילים ומנהלים את המערכת הזאת. בוא תסביר. לא אתה שלמה. אתה, אתה תסביר…
אריאל אבלין: למה אני אסביר?
היו"ר יריב לוין: למה? בגלל שאתה ידעת להגיד כאן שאנחנו באנו לנגח אתכם.
אריאל אבלין: ואדוני ממשיך לנגח.
היו"ר יריב לוין: בוא תסביר לי האם אתה חושב שהתעקשות על זה שהדבר הזה יהיה מסודר, זה בעינך ניגוח. בוא תסביר לי מה אני אמור לעשות.


הוא לא הסביר ("למה אני אסביר?") הוא אמר שהוא לא הצליח להגיע להבנה עם משרד המשפטים. ובתרגום שלי: הוא לא הצליח לקבל את הסכמתם לפגיעה המאסיבית בפרטיות הנוסעים. בכלל, כל ההתנהלות של נציג האוצר היתה משוחצת וזחוחה. הוא מצפצף על הכנסת, עושה מה בראש שלו, ובסוף כשמעירים לו על כך הוא טוען ש"מנגחים" אותו.

לאה ורון, מנהלת ועדת הכלכלה של הכנסת: אדוני היושב-ראש, במצגת המשותפת לאוצר ומשרד התחבורה שהוצגה לוועדה ב-21 לדצמבר 2011, כבר שם כתבתם שהונפקו 500,000 כרטיסים חכמים. האם אתם מוכנים להתייחס לזה?
שלמה כץ (ממונה פיקוח ארצי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים): למה? לעובדה? נכונה.
לאה ורון: עשיתם את זה ללא אישור של הכנסת.
היו"ר יריב לוין: שלמה, אני מבקש לשאול שאלה. מה מנגנון הפיקוח שיש לכם היום על השימוש במידע שנצבר תוך כדי שימוש בכרטיסים החכמים?
קריאה: שלמה, תגיד שיש חוק מאגרי מידע, ואנחנו פועלים בהתאם לחוק.


"תגיד להם, שלמה" – כבר שנים אני שומע את המזמור הזה, שמפנה לחוק החשוב אך המיושן והכללי מדי. בפועל, הצד החזק קובע עובדות בשטח, ומכופף את הוראות החוק לאינטרסים שלו בהתאם לפרשנות מופרכת וחצופה.

יצחק קדמן (מנכ"ל המועצה לשלום הילד): מי הרשה לכם לאסוף את המידע הזה? מה איכפת לך מאיפה באתי? במקום להגן על האזרחים, אתם מגינים על חברות התחבורה. למכתבים אתם לא עונים. אתם לוקחים פרטים מקטינים, מחייבים אותם. כתנאי להוציא את הכרטיס, אתם לוקחים פרטים אישיים על קטנים כשאנחנו שנים מנסים לחנך לא למסור לזרים, והכול בגיבוי שלכם בלי שיש לכם שום אישור לזה.

אבנר פינצ'וק: הם הריבון, הם הנציגים שלנו. הם נועדו, קודם כל, לתת לכם את הסמכות כדי להגן עלינו. אתם עושים את מה שאתם רוצים, ואחר כך אתם מגישים להם איזשהי הצעת חוק שהם יחתמו בלנקו, ויתנו לכם גם סמכויות בלנקו.

שלמה כץ (ממונה פיקוח ארצי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים): כדי שהדברים לא יישארו בפרוטוקול בלי תשובה, קודם כל, יש לנו ביסוס חוקי לפעולות שאנחנו עושים. תקנות התעבורה דהיום מאפשרות למפקח על התעבורה לקבוע הסדרי כרטוס כאלה ואחרים. זאת אומרת, התקנה היא קיימת. אנחנו לא עושים שום דבר שאין לו ביסוס חקיקתי, וחזקה עלינו שיש לנו חוות דעת מקצועיות התומכות בעניין הזה. אז קודם כל שייאמר בצורה חד-משמעית. זה שאנחנו מציעים הצעת חוק מפורטת להסדרה פרטנית ברמת פרטי הפרטים של ההסדרים שנדרשים לעשות, עדיין לא אומר שאין לנו כיום הסדר. לא היינו מתחילים לעשות שום דבר בלי הסדר חקיקתי.
הבל ורעות רוח – פגיעה בזכות החוקתית לפרטיות אינה יכולה להיעשות אלא על פי חוק או על פי הסמכה מפורשת בחוק. חוץ מזה, ההסדר החקיקתי שהגיש משרד התחבורה לחתימת הכנסת אינו "הצעת חוק מפורטת להסדר פרטנית ברמת פרטי הפרטים של ההסדרים" אלא נוסח רזה שמסמיך את שר התחבורה לקבוע על דעת עצמו הסדרים הפוגעים בפרטיות. השר, ולא הכנסת, יקבע מהו איזון ראוי בין הזכות לפרטיות לבין האינטרסים של משרד התחבורה וחברות ההסעה הציבורית.

היו"ר יריב לוין: כבר בישיבה הקודמת הבנו שמדובר בסוגיה מורכבת ולא פשוטה. עברו שמונה-תשעה-עשרה חודשים, ואני שואל באמת בשיא הרצינות: מה רוצים לעשות עם זה?
שלמה כץ: לא בזבזנו את הזמן שניתן לנו.
יצחק קדמן: בינתיים קבעתם עובדות בשטח. יש היום מאגר מידע אדיר על קטינים. למה אתה צריך לדעת את הכתובת של הילד שלי? באיזה זכות?

קדמן צודק - זה בדיוק מה שהם עושים. עובדות בשטח.

עמוד 28: עמית אשכנזי (ראש המחלקה המשפטית ברמו"ט): … אנחנו שואלים את השאלה למה נאסף מידע מזוהה מלכתחילה, ולמה מתוקשר המידע המזוהה בכל שרשרת המזון של השימוש בכרטיס החכם. אנחנו הבאנו בתחילת העבודה עם משרד התחבורה דוגמאות מהולנד. שם בעקבות דיון פרלמנטארי בדקו שוב את הנושא בפריסת התחבורה הציבורית. השאלה שעולה היא מדוע כל אוטובוס שאני פוגש צריך לדעת כל מיני דברים עליי באופן פוטנציאלי, כמו: מספר הזהות שלי, האם אני קטין, האם יש לי הנחת נכה, וכיוצא באלה דברים שיכול להיות שצריכים לרשום על הכרטיס לצורכי התפעול שלו, ולצורכי ההתחשבנות. אבל, השאלה היא למה הנתונים האלה צריכים להיות ידועים וחשופים, לא מוצפנים בשימוש בכרטיס…
מדוע כל אחד ממפעילי התחבורה הציבורית לצורך תפעול הפרויקט הזה צריכים לצבור את כל הנתונים האלה בהזדמנות החגיגית שאנחנו פורסים את התשתית הזאת לאוכלוסייה?
לסיכום, הסיכונים נעוצים בזה שהכרטיס החכם הזה נושא על גבו הרבה מידע, והוא מדבר באופן חופשי עם מי שרוצה לדבר איתו. התשתית בנויה על זה שהדיבור הוא דיבור כולל כל פעם שאתה עולה על האוטובוס, פוגש מסוף רכבת וכו'. לצערי, אני לא קיבלתי עד היום הסברים מוחלטים ממשרד התחבורה מה בכוונתם לעשות בעניין הזה, וזה גם מגביל. כי אנחנו כרשות למשפט וטכנולוגיה נתקשה לדבר עם מפעילי התחבורה הציבורית על הטמעת טכנולוגיה באופן שונה ממה שמכתיב להם בעל הבית של הפרויקט שהוא זה שגם מתקצב אותם וכו'.
…היינו רוצים לראות שמפעילי התחבורה הציבורית משתמשים במידע שנצבר אגב המערכת הזאת, רק למטרה הזאת, ומלכתחילה מגבילים אותו, שהרי חברות תחבורה ציבורית לא נולדו עם זכות מוקנית, בשונה מעסקים אחרים, לצבור את המידע המזוהה הזה על תנועות של אנשים, על הפרופילים שלהם, על כל הדברים האלה. זה נדרש רק לצורך הפרויקט. עצם הצבירה היא סיכון.
בהקשר זה אני אסיים בתובנה המקובלת בעולם אבטחת המידע שבדרך כלל אבטחת מידע לא קשורה בכל מיני סיסמאות על Fire Wall, ותקנים וטכנולוגיה, אלא הגורם האנושי. אנחנו לא רוצים שבכל עמדת שירות שמנפיקה כרטיס חכם אפשר יהיה עכשיו לשלוף את כל הנתונים האלה שכוללים כל מיני דברים. אלה הם הסיכונים.

עמוד 31. אבנר פינצ'וק: . אחת הבעיות היא שאם אני רוצה לקנות כרטיס אנונימי מטרטרים את האזרחים מנקודה לנקודה. יש מעט מאוד נקודות שאפשר לקנות את זה כי יש פה כוונת מכוון שאנשים יקנו את הכרטיסים המזוהים גם אם הם לא רוצים אותם.
אופיר קרני: אדוני, זה פשוט לא נכון מה שאתה אומר.
היו"ר יריב לוין: רבותי, זה נכון ואנחנו יודעים את זה ברמה העובדתית.

אבנר פינצ'וק: …מה שאני מבקש מאדוני הוא להגיד פה: עד כאן, ולא לקבל את ההסדרים שהם רוצים. יכול להיות שיידרשו הוראות מעבר כי הם יגידו שהם צריכים לשנות את הטכנולוגיה. אבל, אם אדוני יאשר את ההסדר שהם מציעים, גם את זה שהם יתפרו לפי מה שהם עשו בשטח, אדוני יקבל - - -
היו"ר יריב לוין: ברור לגמרי. זה גם ברור שזה לא יקרה, זה מובן.


נספח ב':
קטעים מפרוטוקול הוועדה לפניות הציבור של הכנסת, דיון מיום 17.1.12 בנושא "השימוש בכרטיס רב-קו בתחבורה הציבורית".
היו"ר, חה"כ ישראל אייכלר: …פגשתי אתמול את שר התחבורה, והוא מאוד פתוח. הוא אמר שאנשים שלו, של המשרד וחברות התחבורה, רוצים להיות קשובים, והם ידונו בכל מה שהוועדה תחליט לגבי הדברים האלה. הוא התבטא בצורה מאוד אוהדת לעניין הזה, כי הוא יודע את הבעיה.
… זו שאלה אם אנחנו רוצים להיות כמו ברית-המועצות בימים ההם או לא. אבל היום, כשכל אחד יכול לפצח את הדבר הזה, לא רק המשטרה והשלטון ידעו מי, כל מי שרוצה ידע מי נסע לאן. זו פגיעה בזכויות הפרט בצורה הבסיסית ביותר. אם מישהו רוצה לכתוב בפייסבוק על הכרטיס שלו – בבקשה. אבל כשאזרח קונה כרטיס, לא צריך להיות עליו שום פרט. כרטיס אנונימי.

סמדר חן ("אם מודאגת"): אני קיבלתי מוועד ההורים המרכזי הזמנה לבוא לעשות רב-קו לילדים. שאלתי מה אני אמורה להביא, אמרו לי: גברת, את צריכה להביא את תעודת זהות שלך, תמונות של הילדים וכתובת. פתאום אמרתי לעצמי: מה? לעשות תעודת זהות לילדים שלי, מגיל חמש, בשביל כרטיס אוטובוס? ההאקר הזה עשה לנו טובה גדולה. כנראה הכול משמים. אני אישה יהודייה מאמינה, ואני גאה בזה. אני אומרת שזעקתה של אם מגיע הרבה פעמים ישירות לקדוש-ברוך-הוא. אני קיבלתי שוק מזה שרוצים את התעודות זהות והתמונות של הילדים במחשב. אמרתי שלא אתלהב ולא אתרגז, אלא אגש לבית-הספר. לפני זה התקשרתי לחברת "נתיב אקפסרס" ושאלתי אותם מה זה צריך להיות. אמרו לי: גברת, זה חוק של משרד התחבורה. אמרתי: מעניין מאוד, חוק? בדקתי – לא חוק ולא נעליים. הגיעו למתנ"ס שלושה פקידים שלקחו תעודות זהות וצילמו את הילדים. משרד התחבורה השיב: הגנת הפרטיות – מאגרים מאובטחים. איך זה מאובטח אם עושים את זה במתנ"ס של בית-הספר? החבר'ה עם החומר נוסעים בחזרה באוטובוסים למאגר שלהם. תעודות זהות מסתובבות, התמונות של הילדים הקטנים שלנו מסתובבות. זה פשוט קטסטרופלי. ביקשתי לעשות רב-קו אנונימי, אמרו לי: גברת, עם רב-קו אנונימי את לא זכאית להנחה. זה מה שיש לי להגיד... אני מבקשת ומתחננת: לעצור את העניין הזה של הרב-קו לילדים לאלתר. בדברים אחרים לא צריך היום שום פרטים. כשאני הולכת להטעין כרטיס "סים" לילדים שלי אני הולכת לדואר וקונה כרטיס "סים", בלי שאף אחד שואל אותי איך קוראים לילד שלי.

איליאל טיבר (הפורום לקידום התחבורה הציבורית של ועדי ופעילי השכונות בתל אביב יפו): למה אנחנו לא יכולים לרכוש כרטיס בודד? אני לא רוצה מערכת יחסים עם המפעילים. אני בסך הכול רוצה לעלות על האוטובוס ולנסוע מנקודה אחת לנקודה אחרת. לא רוצה מערכת יחסים, לא רוצה שידע מאיפה ולאן נסעתי, לא רוצה שהם ידעו עליי את הפרטים האישיים שלי. אני מנהלת אתם טרנזקציה מאוד-מאוד פשוטה – אני לא לוקחת הלוואה, אני לא לוקחת משכנתא, ואני לא רוצה שיחגגו לי ימי-הולדת. אנחנו לא רוצים את זה. אני רוצה שתהיה לי האפשרות לקנות כרטיס בודד.

כרמית פולק (המועצה לשלום הילד): כיום, אנחנו מאפשרים לחברות מסחריות פרטיות לאסוף וליצור מאגרי מידע על ילדים, מאגרים שכוללים תעודת זהות, תמונה, כתובת וכולי. אנחנו מאפשרים להם להיכנס לבתי-הספר ולבקש מהילדים את הפרטים. כאשר הורים רואים שבית-הספר נותן לגיטימציה לדבר כזה הם אוטומטית חושבים שזה בסדר. אנחנו גם כתבנו מכתב למנכ"לית משרד החינוך כדי להתריע על הנקודה הזאת…אני אציין שוב את ההטעיה הזאת. ברגע שהנציגים של החברות המסחריות נכנסים לבית-הספר וההורה מקבל הודעה מבית-הספר שהוא צריך לבוא לתת פרטים, הוא מניח שזה לגיטימי, שזה בסדר. … יצירת מאגרי המידע, בכל הקשור לקטינים, הוא כל כך חמור וכל כך יוצר עוול לילדים שלנו, ולכן אנחנו חייבים להישמר ולהיזהר. אם רוצים, חייבים לעשות איזשהו חריג. כי ראינו היום כמה המידע הזה נגיש; קל וחומר כשהוא נגיש על פי חוק.

יהודה אלבז (מנהל אגף תחבורה ציבורית, משרד התחבורה): יש חקיקה קיימת בנוגע להגנת פרטיות, בנוגע לניהול מאגרי מידע ולכרטיסים חכמים. אנחנו חושבים שהחקיקה לא מספיקה. אנחנו שותפים לחלק גדול מהחרדות. אנחנו רוצים להשלים את החקיקה בנושא הזה על מנת שנוכל לתת למפעילים הוראות איך צריך להתנהגאני חושב שיש לכרטיס הרב-קו הרבה יתרונות וצריך למזער כמה שיותר את האפשרויות לפגיעה. אנחנו רוצים לעשות את זה באמצעות חקיקה, ואני משוכנע שכשנשלים את מהלך החקיקה שהתחלנו, … נפתור את הבעיות. גם נמנע את הצבירה של הנתונים האישיים של אנשים. כבר היום נתנו למפעילים הנחיות שהתנועות יהיו נפרדות. כבר היום צריך פעולה מיוחדת אצל המפעיל כדי לדעת מי נוסע איפה. הפעולות של הנסיעה לא מזוהות-בן-אדם, ובפעולות המזוהות-בן-אדם אין תנועות… אנחנו רוצים להפריד את מאגרי המידע עוד יותר כדי שהשילוב של המידע לגבי אותו אדם יהיה משהו מאוד חריג ומאוד קשה. אבל בשביל זה אנחנו צריכים עוד חקיקה. על מנת להימנע מפגיעה, אנחנו רוצים לייצר כרטיסים שהם חצי אנונימיים, שיפתרו חלק גדול מהבעיות.


שלמה כץ (מנהל בקרה ופרוייקטים, משרד התחבורה): זה לא עניין של כתובת ותמונה. צריכים להבין שבנושא של הגנת הפרטיות – למרות שכולם מבינים בו ועוסקים בו, והוא כרגע בכותרות –אנחנו מנסים לאזן בין שני ערכים. יש ערך אחד של הגנה על הפרטיות, שהוא ערך מאוד חשוב; ואנחנו, בתור אלה שרוצים לעודד שימוש בתחבורה ציבורית, רוצים להגן עליו לפחות כמו כל אחד אחר. הערך השני, שמתנגש עם הערך הראשון, הוא הערך של השירות. כלומר, אם בן-אדם נקלע לבעיה עם הכרטיס ורוצה לברר מה קרה אתו,למה חייבו אותו, מה היה שם, כן קנס מוצדק, לא קנס מוצדק, מה קורה עם היתרות שלו, כל הבירורים האלה – ברגע שאין לי פרטים על מחזיק הכרטיס, אני לא יכול לתת


עמית אשכנזי (ראש מח' משפטית, רמו"ט): נשאלתי פה למה לא עוצרים מחר בבוקר את הנפקת הכרטיסים לילדים, בהתאם לתנאים היום, בהתאם למצב המשפטי. והתשובה היא התשובה שעלתה מהצד השני של השולחן. אנחנו רואים את התועלות בדבר הזה, אנחנו לא רוצים לשפוך את התינוק עם המים, ואנחנו מנסים להגיע לפתרון שמשקף את כל האינטרסים. האם זאת העמדה הנכונה? זה צריך לעמוד לדיון ציבורי.




ניר חסון "פרטים אישיים של בעלי רב-קו נשמרים במאגר נתונים לא מוגן" haaretz 23.1.12
.

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

אני משתמש בכרטיס אנונימי.
אבל, ככה אני מפסיד הרבה כסף.
אינני משתמש בחודשי חופשי, אינני יכול לנצל זכות להנחות ייעודיות המגיעות לי.
ואני איני אדם עשיר, כך שהשמירה על האנונימיות עולה לי מאות שקלים בחודש.
האם זה תקין?
האם זה חוקתי למנוע ממני לקבל הנחות והטבות אותם קיבלתי בעבר "בעידן הפרימיטיבי"?
מדוע שלא יאפשרו לי לקבל הנחות אישיות המוקנות לי בחוק, רק בגלל טכנולוגיה זו או אחרת?
מדוע בגלל טכנולוגיה, מתקדמת ככל שתהיה, תיפגענה זכויות אזרח מהותיות?
אומרים לי שכך, יש "ביטוח" לכרטיס אם הוא הלך לאיבוד, ואם אחתום על ויתור על אותו ביטוח, והאחריות כולה עלי?
חשבתי להגיש בג"ץ על כך, אך אין לי את הכסף לבג"ץ כזה.
מדוע לא יהיה כרטיס "על שם", אך השם לא יירשם דיגיטלית אלא בדפוס על גבי הכרטיס, בלי שהנתונים יהיו במערכת הממוחשבת?

זהו עוול של מדינת ישראל כלפי אזרחיה, עוול ללא כל סיבה מוצדקת!

אנונימי אמר/ה...

יש לפעול להחרגת כרטיסי חופשי-חודשי וחופשי-יומי ממערכת ה'כרטיס החכם' -
הסיבות העיקריות:
א. השימוש ברב-קו, הצורך להעבירו בכל פעם במכונה, שלא תמיד מגיבה ישר להכנסתו - מעכב באופן משמעותי את העלייה לאוטובוס, לעומת המצב שבו הראינו לנהג את כרטיסיית הנייר. כנ"ל לגבי חופשי-יומי.
אין שום צורך 'לתקף' כרטיס כזה, שתקפותו תלויה בתאריך אבסולוטי, ולא בהתחלת השימוש! לכן - יש גם לבטל את החובה לתקפו בעלייה לרכבת הקללה. לחזור לכרטיסיות נייר!!!
ב. כל מה שנכתב כאן על הפרטיות - נכון, אמת ויציב - ובמקרים שצוינו - אין גם שום הצדקה עניינית לחייב בכך. תמיד ניתן לבקש מבעל הכרטיס תעודה מזהה.

אל תשתתפו בניסוי - אמרו לא למאגר הביומטרי

CC By Daehyun Park