יום שלישי, 4 במאי 2010

אם תרצו - תנועה פשיסטית או "רק" סכנה לדמוקרטיה?

"אם תרצו – תנועה פשיסטית" היא קבוצת פייסבוק שהוקמה כתגובה לקמפיין מפוקפק ואגרסיבי של ארגון, המבקש לנכס את חזונו של הרצל למטרותיו. הזאב בעור הכבש חשף את שיניו ומיהר לאיים בתביעת דיבה.

במכתב איום
שהגיע למקימי קבוצת הפייסבוק, מתוארת "אם תרצו" כ"תנועה ציונית מתונה" שאין בינה לבין "ביטויי הפשיזם ולא כלום, נהפוך הוא". על יסוד הקביעות הללו, שהמעט שניתן לומר עליהן הוא שהן שנויות במחלוקת, מנסה הדובר להרים את עצמו באמצעות משיכה בשערות ראשו, ומגיע למסקנה שלפיה "ממילא" כל מי שמייחס ל"אם תרצו", לפעיליה או לפעילותה קשר לפשיזם או גילוייו "עושה זאת ביודעין, בזדון ובכוונת מכוון… על מנת להקהות את חודי פעילותה הציונית" של התנועה.

אפשר לנחש מדוע תנועה שמנסה להחדיר ללב הקונצנזוס הישראלי סדר יום מסוכן ומפחיד מבקשת להציג את עצמה כ"מתונה". אבל לא תמיד דיי במתק שפתיים כדי למנוע את האסוציאציות החזקות, שעולות לנוכח רטוריקה של "רוח האומה" ו"
שלמות האתוס", "סכין בגב" או "תבוסתנות
". חופש הביטוי במדינה דמוקרטית מגן גם על מי שמבקש להצביע על קשר או על דמיון בין תופעה כזו לבין פשיזם ולא כל שכן בינה לבין "גילוייו" הרבים והמגוונים.

כדי להפליג ב"חומרת הדיבה" כביכול, כולל מכתב האיום סקירה תמציתית וחלקית משהו של תולדות הפשיזם במאה ה-20 ואף מאזכר את חבירתה של איטליה הפשיסטית לגרמניה הנאצית ולהשמדת היהודים. אלא שייחוס אידיאולוגיה פשיסטית או מאפיינים פשיסטיים למאן דהוא אינו מזהה אותו בהכרח עם לובשי החולצות החומות של מוסיליני או עם כרזות התעמולה של גבלס, ממש כשם שהגדרתו של אדם כ"ציוני" אינה מזהה אותו עם "אם תרצו".

יתכן שהמכתב מזכיר את הנאצים כדי לכוון לפסיקת בית המשפט העליון, שלפיה הטחת הכינוי "נאצי" היא הוצאת לשון הרע בלתי מוגנת, שעה שהיא באה כ"דברי נאצה אישיים קשים שאין דבר בינם לבין ביקורת, נוקבת ככל שתהיה" על השקפה או התנהגות
(רע"א 10320/03 בן גביר נ' דנקנר). אבל אפילו לגבי השוואה למשטר הנאצי קבע בית המשפט העליון:

"נגעים שתרמו להיתכנותן של זוועות האתמול, דוגמת הגזענות, הפיכת הדמוקרטיה כלי בידיו של מי שדוגל בחיסולה, שנאת מיעוטים, כל אלה לא פסו וחלפו מן העולם. הסכנה שישובו וירימו ראשם בעינה עומדת. הגבלת השימוש במונחים מאותם ימים חשוכים לא תאפשר דיון ציבורי רחב בתופעות שונות של חיינו בהווה, היא לא תאפשר למידה מלקחי העבר ותשלול אמצעי חשוב לדיון ציבורי בסוגיות חשובות ולגיבוש תפישות ודעות." (רע"א 2572/04 פריג' נ' כל הזמן).

דיני לשון הרע בישראל נותנים הגנה להבעת דעה ולביקורת (להבדיל מהפצת עובדות שקריות), אלא אם הן מפורסמות שלא "בתום לב". בניסיון לשלול הגנה זו מ"אם תרצו – קבוצה פשיסטית", טוענת "אם תרצו" שקבוצת הפייסבוק הוקמה מתוך כוונת "זדון" "על מנת להקהות את חודי פעילותה הציונית" של התנועה. אלא שאפילו היתה פעילותה של "אם תרצו" "ציונית", ולדעתי היא איננה כזו, עדיין מותר לבקר גם פעילות ציונית. כלומר, לפחות בינתיים, כל עוד "אם תרצו" לא הצליחה להשליט את השקפתה "המתונה" ו"הדמוקרטית".

אבל עיקר העיקרים הוא שחופש הביטוי נועד בדיוק כדי לאפשר פולמוס ב"שוק הדעות" ולביטויים שכוונתם להקהות את עוקצם של פעילויות וקמפיינים כמו זה של אם תרצו – ציוניים או אנטישמיים, פשיסטים או קומוניסטים. זוהי "החירות העומדת לכל אדם במדינה הדמוקרטית להביע באורח חופשי את התרעומת שבליבו… את דעתו בעניינים שעל סדר היום, אפילו יהיו אלה דעות קיצוניות ומכעיסות, ואפילו ינוסחו בלשון צורמת ומקוממת."
(רע"א 10320/03 בן גביר נ' דנקנר) - לקחת חלק פעיל "בהליך הדמוקרטי ולהביא לשינויים בדרך ראויה" (דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס).

לבסוף, האחריות שמבקש מכתב האיום להטיל על מקימי קבוצת הפייסבוק ל"אמירות חמורות" לכאורה של צדדים שלישיים - האלפים שהצטרפו לקבוצה גם היא
אינה מעוגנת בדין.

שוקי גלילי כבר התייחס לאיום של "אם תרצו" וכתב שהוא מגוחך כיוון שמדובר בהבעת דעה לגיטימית. גם אני סבור כמוהו. מערכת המשפט אינה המקום להכריע בויכוח פוליטי, ודאי לא בפולמוס היסטורי או פילוסופי. אבל המציאות לימדה אותי שגם תביעות דיבה מגוחכות ומופרכות גורמות נזק כבד לשיח הציבורי הדמוקרטי.

כל זאת למה? חוסר הוודאות המשפטית הגדול במיוחד, שמאפיין את הפסיקה בתביעות דיבה, משליך על הסיכון הכלכלי שכרוך באפשרות של חיוב הנתבע בפיצוי. הגם שפעמים רבות אין לסכומי העתק הנתבעים כל אחיזה במציאות ובדין, עדיין יש בהם כדי להטיל סיכון כלכלי נכבד, שאזרח מן השורה אינו יכול להתעלם ממנו. "נזק" וסיכון כספי גדולים יותר נובעים מהוצאות המשפט ומשכר הטרחה שנדרשים כדי להתגונן מפני תביעת דיבה, מופרכת ככל שתהא. מצב זה משמש בעלי אמצעים להתנכל ולהשתיק דעות וביקורת.

לעיתים דיי באיום בהגשת תביעה ואפילו אין צורך להגיש אותה - עלות מכתב התראה היא אפסית, ואין בשליחתו אפילו את מעט הסיכונים הכרוכים בהגשת תביעה. המאיים מרגיש חופשי להעלות טענות מן הגורן ומן היקב, לרבות טענות משפטיות שאין בהן ממש. לעומת זאת, עבור מקבל מכתב ההתרעה, שחושש פן ייגרר להתדיינות משפטית מעיקה, מדובר באיום ממשי ומוחשי, ועקב כך הוא גם עלול להשיג את מטרתו. מכתבי ההתראה הם נוכחים-נפקדים במשפט. אם מוגשת תביעה, היא מכילה את המכתב וההתדיינות אינה מתייחסת אליו. אלא שברוב המקרים כלל לא מוגשת תביעה, וקורבן האיום גם אינו מעוניין לתת לו פרסום, לעיתים כיוון שאינו מעניין ללבות את האש, ולעיתים כיוון שהוא בוש ב"התקפלותו" ובהיענותו לדרישות המאיים.

הזכרתי כאן לא פעם את תופעת ה-
SLAPP - התדיינות אסטרטגית נגד השתתפות ציבורית (Strategic Litigation Against Public Participation). בדומה לפאשיזם גם ל-SLAPP אין עדיין הגדרה מוסכמת אחת. הקולעת ביותר לטעמי היא :

"תביעה או איום בתביעה, שבאים בתגובה להתבטאות או פעילות שנעשתה במסגרת ויכוח ציבורי, ושתוצאתן המסתברת, לעיתים גם כוונתן, להטיל אפקט מצנן על הנתבע ועל אחרים - להרתיע אותם מלהשתתף בויכוח המסוים, בקונפליקטים אחרים עם התובע או בשיג ושיח ציבורי באופן כללי".

אפקט ההרתעה וההשתקה של ה-SLAPP מושג על ידי הסטת הויכוח מהזירה הציבורית אל זו המשפטית, שבה נמצא אדם מן הישוב בעמדת נחיתות אל מול התובע. מטרתם העיקרית של התביעה או האיום בתביעה אינו זכייה בסעדים המשפטיים אלא לנצח ב'חיים האמיתיים'. זהו כלי רב עוצמה, זול ואפקטיבי, שיש בו כדי לפגוע פגיעה קשה בחופש הביטוי, בדיון ציבורי פתוח לכל, ביכולתו של הציבור להגן על זכויות היסוד שלו ועל איכות החיים שלו ובתהליך וביכולת המנהל הציבורי והמערכת הפוליטית לקבל החלטות המבוססות על כל השיקולים והמידע הנוגעים לעניין."

פגיעתה של ה-
SLAPP היא מסוכנת במיוחד כאשר היא מכוונת כלפי יחידים וקבוצות שמבקשים לקחת חלק בשיח הציבורי ונתקלים בגורמים חזקים ומבוססים יחסית שמבקשים להשתיקם. השתתפות אזרחית בהליך הדמוקרטי היא טובין חברתי חשוב אבל גם פגיע מאוד. תביעת לשון הרע בשל התבטאות בויכוח ציבורי משדרת מסר כללי לציבור, שאינו מוגבל לויכוח המסוים או לתובע הספציפי, ולפיו להשתתפות בשיג ושיח הציבורי עלול להיות מחיר אישי כבד. ניהולו של מאבק ציבורי כרוך ממילא במאמץ וב"מחיר" אישי, ועל כן רב הפיתוי להתכנס בדלת-אמות, להותיר לאחרים את ההשתתפות בזירה הציבורית, וליהנות מפירות מאבקיהם (תופעת ה-Free Rider). האפקט המרתיע של ה-SLAPP מחזק נטייה טבעית זו, מעודד עוד יותר הימנעות מהשתתפות בזירה הציבורית, ועל כן פוגע באינטרס הציבורי לעידוד ההשתתפות הציבורית בשיג ושיח הדמוקרטי.

עושה רושם שנצטרך להמשיך ולעקוב אחר ה-
SLAPP של "אם תרצו", ולעשות מאמץ כדי שלא יטיל אפקט מצנן על הביקורת נגדה - למשל, באופן שבו התעורר הציבור לתמוך בעיתונאי מיקי רוזנטל. בינתיים אני תוהה ביני לבין עצמי כיצד היה נוהג בנימין זאב הרצל לו היה מתעורר לחיים ונוכח לדעת מה מעוללת "אם תרצו" לזכרו ולמשנתו. לדעתי הייתה עומדת לו עילת תביעה לא רעה נגדם, אבל כיוון שהיה עיתונאי ודמוקרט אני גם רוצה לקוות שהוא היה מתאפק ומשיב להם כגמולם בזירה הציבורית ולא בבתי המשפט. כך או כך, הרצל מת מזמן וכבר אינו נהנה מזכויות משפטיות. תוכלו לעשות בשמו הכול – אם תרצו.
_____________________________________________________________________
* גילוי נאות: האגודה לזכויות האזרח שבה אני עובד היא בין הארגונים שנהנים מתמיכתה של הקרן החדשה לישראל. הקרן משתתפת בעקיפין במימון שכרי, וזאת למרות שבדרך כלל אני עוסק בענייני מידע ופרטיות, ורק לעיתים רחוקות מתפנה ל"השחזת סכינים" ולהחלשת "הרצון הלאומי". אם עובדה זו תגרום למישהי לראות את עמדתי כמשוחדת - שיבושם לה.

ראו עוד:

דני פילק "אם תרצו נהפוך לדיקטטורה" הארץ 22.4.10

יהונתן קלינגר "אם תרצו - מתנועה פשיסטית לארגון פשע" Intellect or Insanity 16.4.10 (למרות שאיני בטוח שאני מסכים עם יהונתן בנקודה זו; השימוש שהם עשו במדים הוא נואל - לא רק את הרצל הם מנכסים לעצמם, החצופים - אבל הנטייה שלי היא לקמץ בשימוש במשפט הפלילי לצורך מישטור של ביטוי; חוץ מזה - "ביזוי המדים" ו"קדושתם"?).

חיים לוינסון "תנועת אם תרצו חילקה עותקים של תפילת יזכור בנוסח חדש" הארץ 18.4.10

קרבס שירי "אם תרצו - אין זו דמוקרטיה" המכון לדמוקרטיה 23.3.10

עידו קינן "אני כותב עליך שיר הסתה/ ואתה מתבכיין על זכויות יוצרים" חדר 404 19.4.10

ספי רכלבסקי "רוח רעה" הארץ 30.4.10

גילי רעי "שכול זה לא קמפיין" אתר האגודה לזכויות האזרח 19.4.10

ישי מנוחין "חופש השיסוי" nrg מעריב 22.4.10

אמיר פוקס "אם תרצו נספר לכם אגדה" אתר הקרן החדשה לישראל

תוספת מאוחרת:

מענה נחרץ ויפה לאיום: מכתב התגובה של עו"ד מיכאל ספרד

גלעד גרוסמן "אם תרצו תובעת מליונים מקבוצת שמאל בפייסבוק" וואלה חדשות 27.5.10

2 תגובות:

ר. אמר/ה...

בלי שום קשר לכתבה, הציטוט מרע"א 10320/03 - בן גביר נ' דנקנר - ("החירות העומדת לכל אדם במדינה הדמוקרטית להביע באורח חופשי את התרעומת שבליבו … את דעתו בעניינים שעל סדר היום, אפילו יהיו אלה דעות קיצוניות ומכעיסות, ואפילו ינוסחו בלשון צורמת ומקוממת") מזכיר גם את הדברים הידועים מלא (כל כך) מזמן של עוה"ד קורב מפרקליטות המדינה.

אנונימי אמר/ה...

אפרופו, גם כשתובעים אסטרטגית צריך להנהוג בחכמה... דומני שהפעם נגסו התובעים ביותר מאשר הם מסוגלים לבלוע - הנתבעים אינם קבוצת אזרחים חסרי ידע, אלא פעילים פוליטיים מנוסים ובעלי רקע משפטי תקשורתי...

אל תשתתפו בניסוי - אמרו לא למאגר הביומטרי

CC By Daehyun Park