בית המשפט העליון קיבל בשבוע שעבר את ערעורה של התנועה לחופש המידע וחייב את משרד החינוך (ראמ"ה, רשות ארצית למדידה והערכה) לפרסם את תוצאות מבחני המיצ"ב (עעמ 1245/12 התנועה לחופש המידע נ' משרד החינוך (ש' רבלין, ארבל, דנציגר, 23.8.12), html אתר בתי המשפט). בין יתר הטיעונים שהעלה משרד החינוך ושנדחו היה החשש מפני פירוש שגוי שיתנו הורי התלמידים לתוצאות אם אלו ייחשפו בפניהם, ובמילים אחרות…:
וכך מגיב בית המשפט לחששות ה"פטרנליסטים":
עכשיו, כל שנותר הוא ליישם את הפסיקה הזו על טענות פטרנליסטיות שהעלו מכוני המיון נגד חיובם לאפשר לנבדקים, מועמדים לעבודה, לעיין בתוצאות המבדקים:
"החשש מפני שני סוגים של בחירות אוטונומיות שיבצעו הורי התלמידים… המשיבים חוששים מחוסר מקצועיותם של הורי התלמידים אשר יוביל אותם לתת משקל יתר לציוני המיצ"ב, ולהתעלם מכך שהציונים אינם מדד לכישורי צוות ההוראה בבית הספר. שנית, החשש הוא מהעדפותיהם הערכיות של הורי התלמידים, אשר עשויים להעדיף את העלאת הציונים של ילדיהם על פני האינטרס הציבורי ברבגוניות אנושית ומעמדית בבתי הספר ובהקטנת הפערים בחברה... מובן מאליו הוא כי חשש זה אינו חשש משיבוש תפקודה של הרשות, אלא לכל היותר ועל-פי סולם הערכים של הרשות, מדובר בחשש משיבוש תפקודם של הפרטים בחברה".
"אין בין תשע-עשרה העילות למניעת חשיפת מידע… ולו עילה אחת המתירה לרשות לסרב לחשוף מידע הקיים ברשותה אך בשל שהיא סבורה – באופן פטרנליסטי כך יש לומר – כי מוטב לו לציבור שלא יהא חשוף למידע משיהיה חשוף לו.… זכות הבחירה החופשית, זכותו של אדם לכתוב בעצמו את פרקי סיפור חייו, היא אחת מן הזכויות היסודיות ביותר במשטר דמוקרטי, אם לא היסודית שבהן… וועדת מלומדים, אינה נדרשת להחליט עבור אחרים מהו בית הספר הטוב עבורם. היא גם אינה רשאית לסמוך על ההנחה בדבר 'חוסר מקצועיותם של ההורים'. גם הדל שבהורים, מבחינה 'מקצועית', יודע מהי טובת ילדו – לעתים לא פחות מידיעתם של אנשי מקצוע. בבסיס הזכות לאוטונומיה עומדת התובנה כי האדם עצמו – וכאשר מדובר בעניינו של ילד – האדם עצמו בשיתוף עם בני משפחתו, הם הריבונים והראויים להחליט מהי ההחלטה הטובה ביותר עבורם. גם אם הורי התלמידים אינם אנשי מקצוע בתחום החינוך רובצת ההחלטה האוטונומית לפתחם." (פסקאות 14-16).
"בכל מקרה של חשיפת חוות הדעת ו/או תוצאות מבדקים לעיני הנבדק, באופן בלתי מבוקר (קרי ללא תיווך של פסיכולוג מומחה לתחום) קיים חשש אמיתי ומבוסס כי נושא המידע יפרש את המידע באופן שגוי ומחוץ להקשרו. החשש מרחף תמיד ולא קיימת דרך לאבחן או למיין א-פריורי, וללא שיחה עם פסיכולוג, כיצד יפרש נבדק פלוני את תוצאות המבדקים ו/או את חוות הדעת הנמסרת לו. באופן דומה קשה עד בלתי אפשרי לחזות את המקרים שבהם חשיפה בלתי מבוקרת תוביל לנזק נפשי. … התועלת הגלומה (אם בכלל) במימוש זכות העיון, באופן גורף… מתגמדת לעומת הנזק הצפוי (באופן קרוב לוודאי) לנבדקים רבים (תגובת מכוני המיון 11.8.11, פס' 6-7).
"לחשוף את הנבדק לחומר מעובד, אשר אין לו את הכלים המתאימים לפרשו בהקשר הנכון" (תגובת המכונים, 11.8.11, פס' 27).
"חוות הדעת ותוצאות המבחנים אינם מנוסחות בדרך כלל באופן המובן למי שאינו מומחה בתחום, הרי שבכל מקרה בו המועמד נחשף להם באופן בלתי מבוקר, קיים חשש (קרוב לוודאי) כי המועמד יפרש אותם באופן שגוי" (תגובת איגוד הבנקים 1.9.11, פס' 1.3)
"הערכות כדוגמת 'ביטחון עצמי נמוך', 'רמת חרדה גבוהה' 'קושי בקבלת החלטות', או 'יכולת למידה נמוכה', הנקבעות על ידי גורם מקצועי אובייקטיבי ובעל סמכות, משקלן רב בעיני המועמדים שיקראו הערכות אלו על עצמם, ורבים מהם יפרשו אותם באופן שגוי כמאפיינים מוחלטים..." (חווד פסיכולגים מטעם המכונים 26.7.11, עמ' 1).
כפי שניתן ללמוד מיתר נסיבות העניין והטענות שהועלו בכל אחד מן המקרים, הדאגה הפטרנליסטית היא מעושה ומאחוריה עומדים אינטרסים צרים של הארגונים שהעלו אותה. ובמילים אחרות - חוצפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה