עידכון מרץ 2013: העמדה שהבעתי כאן נדחתה בפסק דין של בית המשפט העליון. יחד עם זאת, פסק הדין מטיל הגבלות על דרישת מידע פלילי ממועמד לעבודה. ראו כאן.
בפוסט הקודם, דיברתי מצב שבו עובד נשאל על ידי המעביד לפרטים, כמו, למשל, גיל או נטייה מינית - עניינים שאסור להפלות בגינם עובדים. חרף האיסור המפורש בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה מעסיקים ממשיכים לנקוט בהפלייה בגלל עניינים כגון אלה ולכן גם טורחים לברר אותם. בהמשך לעמדה של נציבות השוויון במשרד התמ"ת אמרתי, שדברים שהמעביד לא אמור לשקול, בדרך כלל גם אין לו סיבה לדעת (ואם גיל, נטייה מינית, לאום, או צבע עיניים בכל זאת רלבנטיים לאופי המשרה או התפקיד – יתכבד המעביד ויודיע על כך כבר במודעת ה"דרושים"). ומה שאינו צריך לדעת - שגם לא ישאל.
מה לעשות כשמעביד מבקש לדעת דבר שאין לו זכות לדעת? תשובה ניצחת לשאלה זו נתנו משרד המשפטים והמשטרה במקרה של המרשם הפלילי. מסתבר שגם הם סבורים, שלא תמיד "האמת, רק האמת וכל האמת" היא הערך החשוב ביותר.
להמשך הרשימה …
לפי חוק המרשם הפלילי פרטי הרישום הפלילי של אדם הם חסויים. בתדפיס רישום פלילי יכוללעיין רק האדם שבו מדובר ומלבדו רק גורמים ספורים ומוגדרים. יתר על כן, סעיף 22 לחוק המרשם הפלילי קבע כי "מי שהשיג או דרש מן המרשם, במישרין או בעקיפין, מידע שאינו זכאי לקבלו, דינו – מאסר שנה". בשנים האחרונות התחכמומעסיקים רבים ושלחו את המועמד לעבודה למשטרה כדי שיוציא את תדפיס הרישום שלו ויביא אותו אליהם.
כיוון שכך, יזם משרד המשפטים תיקון לחוק, המטיל סנקציה פלילית חמורה יותר על הפרקטיקה שנוצרה: "מי שהשיג או דרש מן המרשם, במישרין או בעקיפין, מידע שאינו זכאי לקבלו לשם העסקה או לשם קבלת החלטה בעניין האדם שהמידע נוגע לו, דינו – מאסר שנתיים; לעניין זה, לא יראו מי שעשה כאמור כזכאי לקבל מידע מן המרשם, בשל כך בלבד שהאדם שהמידע נוגע לו הסכים למסירת המידע." כלומר, אם לאיזה מעסיק זה לא ברור – "הסכמה" של עובד לציית ל"בקשה החברית" ולהגיש למעסיק את תדפיס הרישום הפלילי שלו אינה נחשבת. היא אינה נחשבת, משום שהמחוקק מבין שבנסיבות העניין לא מדובר בהסכמה אלא באילוץ.
אבל עוד לפני שתקנו את החוק התחכמו במשרד המשפטים ובמשטרה למעבידים המתחכמים: אדם שביקש להוציא את תדפיסהמרשם הפלילי שלו, קיבל מהמשטרה תדפיס בן כמה עמודים: בעמוד הראשון היו פרטים ביוגרפיים בלבדובתחתיתו היה רשום "סוף תדפיס". תדפיס כזה היה מקבל כל אדם - גם מי שאין לו רישום פלילי. רק לאחר מכן באו דפים נוספים, שכללו רישומים פליליים ( של הרשעות, ושל תיקי חקירה שנסגרו בשל "העדר ראיות" או "חוסר עניין לציבור") למי שהיו כאלה.
כך יכול היה מועמד לעבודה, גם מי שיש לו רישום פלילי, להגיש למעסיק רק את העמוד הראשון של התדפיס, המעביד לא יכול היה לדעת שהיו גם עמודים נוספים (ראו דבריה של עו"ד גבי פסמן ממשרד המשפטים בעמ' 5 לפרוטוקול דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט מיום 29.1.07; ראו גם בדו"ח ועדת קנאי - הוועדה לבחינת חוק המרשם הפלילי (משרד המשפטים, מאי 2010) בעמוד 9).
במילים אחרות: משרד המשפטים והמשטרה איפשרו למועמד/ת לעבודה להציג תדפיס חלקי, שאינו משקף את כל האמת, למי שדרש ממנו, בניגוד לדין, להמציא לו את תדפיס הרישום הפלילי שלו. הם אפשרו לו להציג מצג שווא בפני מי שאינו רשאי על פי הדין לקבל ממנו מצג כלשהו.
ומה על בירור עבר פלילי של עובד בדרך אחרת -
כלומר, לא דרך קבלת מידע מהמרשם הפלילי?
שאלה אחרת היא, האם מעביד רשאי לברר בדרכים אחרות – שלא באמצעות המרשם הפלילי – האם יש לעובד "עבר פלילי"? האם מותר לו לשקול נתון זה בעת קבלה לעבודה?
התשובה הלא פשוטה שלי היא, שהאיסור על קבלת מידע מן המרשם הפלילי מקפל בחובו גם איסור על הצגת שאלות בנוגע לתוכנו של המרשם הפלילי או לאירועים, שעומדים מאחוריו - הרשעות, תיקי חקירה שנסגרו וכד'. איסור זה הוא דין מחייב, ולהפרתו יש השלכות על זכויות וחובות הצדדים בענפי משפט שונים, כמו משפט העבודה, והמשפט האזרחי. כאשר מעביד, למשל, דורש מאדם לחתום על תצהיר, שאין לו עבר פלילי או שהוא מעולם לא נחקר במשטרה, ואף כאשר הוא מציג שאלות כאלה כתנאי לקבלה לעבודה, הוא מפר באופן מובהק את הוראות חוק המרשם הפלילי, ואת העקרונות, שעליהם מבקש חוק זה להגן. דברים אלה חלים ביתר שאת במקרה של עבירות שהתיישנו ושנמחקו *.
תכלית החקיקה של החוק היא שיקום העבריין והחזרתו אל חיק החברה (השם המלא של החוק – "חוק המרשם הפלילי ותקנה השבים" - רהביליטציה) והגנה על חופש העיסוק שלו ועל זכותו לפרטיות (פס"ד אל נסאסרה פסקאות 22-24).
אכן, קיים מתח בין תכלית זו לבין זכויות ואינטרסים אחרים - ציבוריים, ופרטיים. אלא שהמחוקק קבע את האיזון בין הערכים והאינטרסים המתנגשים הללו בחוק המרשם הפלילי: נקודת המוצא היא שאין לבקש או לשקול מידע המצוי במרשם הפלילי. לצידה נקבעו מספר יוצאים מן הכלל. חריגה מהאיזון המהותי שנקבע בחוק, יכולה להיעשות אך ורק על פי חקיקה ברורה ומפורשת (כפי שנעשה, למשל, בחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסויימים, התשס"א-2001).
יתכן שקיים צורך להרחיב את החריגים הנ"ל, כלומר להרחיב את גדר הנסיבות שבהן ניתן לבקש ולקבל מידע המופיע במרשם הפלילי. אבל מי שסבור כך - עליו לעשות זאת באמצעות תיקון של החוק.
התשובה הלא פשוטה שלי היא, שהאיסור על קבלת מידע מן המרשם הפלילי מקפל בחובו גם איסור על הצגת שאלות בנוגע לתוכנו של המרשם הפלילי או לאירועים, שעומדים מאחוריו - הרשעות, תיקי חקירה שנסגרו וכד'. איסור זה הוא דין מחייב, ולהפרתו יש השלכות על זכויות וחובות הצדדים בענפי משפט שונים, כמו משפט העבודה, והמשפט האזרחי. כאשר מעביד, למשל, דורש מאדם לחתום על תצהיר, שאין לו עבר פלילי או שהוא מעולם לא נחקר במשטרה, ואף כאשר הוא מציג שאלות כאלה כתנאי לקבלה לעבודה, הוא מפר באופן מובהק את הוראות חוק המרשם הפלילי, ואת העקרונות, שעליהם מבקש חוק זה להגן. דברים אלה חלים ביתר שאת במקרה של עבירות שהתיישנו ושנמחקו *.
תכלית החקיקה של החוק היא שיקום העבריין והחזרתו אל חיק החברה (השם המלא של החוק – "חוק המרשם הפלילי ותקנה השבים" - רהביליטציה) והגנה על חופש העיסוק שלו ועל זכותו לפרטיות (פס"ד אל נסאסרה פסקאות 22-24).
אכן, קיים מתח בין תכלית זו לבין זכויות ואינטרסים אחרים - ציבוריים, ופרטיים. אלא שהמחוקק קבע את האיזון בין הערכים והאינטרסים המתנגשים הללו בחוק המרשם הפלילי: נקודת המוצא היא שאין לבקש או לשקול מידע המצוי במרשם הפלילי. לצידה נקבעו מספר יוצאים מן הכלל. חריגה מהאיזון המהותי שנקבע בחוק, יכולה להיעשות אך ורק על פי חקיקה ברורה ומפורשת (כפי שנעשה, למשל, בחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסויימים, התשס"א-2001).
יתכן שקיים צורך להרחיב את החריגים הנ"ל, כלומר להרחיב את גדר הנסיבות שבהן ניתן לבקש ולקבל מידע המופיע במרשם הפלילי. אבל מי שסבור כך - עליו לעשות זאת באמצעות תיקון של החוק.
________________________________________________
* עבירות שהתיישנו או נמחקו – לפי פרק ג' לחוק, עבירה מתיישנת לאחר שבע עד חמש-עשרה שנים (תלוי בעונש שהוטל) ונמחקת לחלוטין לאחר עשר שנים נוספות. ההתיישנות והמחיקה מצמצמות את מספר הגופים (המעטים ממילא) שרשאים לקבל מידע מן המרשם הפלילי.
דו"ח ועדת קנאי - הוועדה לבחינת חוק המרשם הפלילי (משרד המשפטים, מאי 2010)
הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון מס` 8), התשס”ז-2007
הצ"ח 166, (תיקון מס' 8)הצעת חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון מס` 8), התשס”ז-2007
חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים (תיקון מס' 8), התשס"ח-2008
יובל יועז "הצעת חוק: מעביד לא יוכל לדרוש תעודת יושר מעובד" גלובס 15.6.2010
אביעד קליגמן "ניתן יהיה לעיין במרשם הפלילי אך לא לקבל תדפיס" ynet 15.6.10
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה