בחודש שעבר הוגשו שתי בקשות לאשר תביעות ייצוגיות בעניין מכוני המיון. שתי התובענות - האחת נגד פיל"ת, השניה נגד אדם-מילוא - הוגשו על ידי עוה"ד יעקב אביעד, גיל רון ואהרון רבינוביץ.
תצ (ת"א) 23750-03-12 רוני ברוש נ' פילת גרופ בע"מ (pdf; pdf)
תצ (תא) 52961-03-12 שטולצמן נ' אדם מילא (pdf)
על פי הנטען בתובענה נגד פיל"ת, החברה הנתבעת מחתימה את הנבדקים על כתב הסכמה - "ויתור" על זכותם להגיש תביעה נגד המכון או לעיין בתוצאות המבחנים, אבל "אינה מיידעת את הנבדקים כי היא עתידה לשמור את ממצאי הבדיקה של הנבדק ו/או את פרטיו האישיים של הנבדק במאגרי המידע של המשיבה לצרכים עסקיים עתידיים"…
"יצויין כי המשיבה אינה שומרת את המידע במאגר מידע נפרד לגבי כל מעביד אלא מדובר במאגר מידע משותף… במסגרת פרסומיה ומגעיה של המשיבה עם מעבידים היא מציגה עצמה כבעלת 'מאגר נתונים' גדול היכול לשמש לעזר לצרכי המעביד הפוטנציאלי… מציעה… לקבל תוצאות מבדקים 'ישנים' של עובדים או דוחות חדשים על יסוד מבחנים שנערכו בעבר לעיתים בתוספת 'השלמות' נוספות והכול במחיר מופחת במקום לערוך להם בדיקות חדשות… הנבדק אינו מורשה לקבל את העתק הבדיקה ותוצאותיה.
נגד "אדם מילא" מועלות טענות דומות. מה שכן, על פי הנטען, בעוד שפיל"ת גובים 395 ש"ח על כל "שיחת משוב", אדם מילא "עושים" על כל פגישת משוב 550 ש"ח. מה זה משנה? ממילא מדובר בתחליף מגוחך לדבר האמיתי. גם במהלך המשוב אין הנבדק זוכה לקבל את המידע או הדיווחים שהועברו למעסיק ששלח אותו למבדקים.מבחינת הנבדקים מהוות הבדיקות סוג של 'מלכודת' במקרה הטוב או 'גלולת רעל תעסוקתית' במקרים קשים יותר. הנבדק הרי לא באמת יוכל לסרב לדרישות המשיבה עובר לחתימתו על טופס ההסכמה לבדיקה (שאלמלא כן לא יוכל להתקבל לעבודה אצל המעביד הפוטנציאלי) ולמעשה אף לאחר ביצוע הבדיקה אוסרת עליו המשיבה לעיין בחומר."
איני מתמצא בתובענות ייצוגיות וקשה לי להעריך את סיכויי התובענות. אבל תהא אשר תהא אחריתן - יש לברך על עצם הגשתן, על כך שנבדקים עוזרים עוז להתייצב מול המכונים, לספר את סיפורם ולהאיר במעט את הפרקטיקות של תעשיית המיון. המכון יודע על הנבדקים המון, הנבדק הבודד יכול לדעת מעט מאוד על המכון. מגיע לו לדעת משהו על המכון שחותך את גורלו. חוץ מזה, זו ההזדמנות של כל הנבדקות והנבדקים "הבודדים" להפעיל לחץ ציבורי שיביא לשינוי המצב המחפיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה