תעשיית ה-IT הישראלית ומאגרי המידע הפרוצים של המדינה

"חלק ממאגרי המידע החיוניים פרוץ לחלוטין" כך אמר יו"ר ועדת הכנסת לביקורת המדינה ח"כ יואל חסון והביע תקווה שהמצב יתוקן בעזרת תעשיית ה-IT הישראלית (אנשים ומחשבים 20.10.10). לפי הדיווח, חסון התמקד בדבריו בסכנות למידע מסווג שבידי המדינה, אבל כידוע, מידע אישי רב שנאגר במשרדי הממשלה אינו זוכה להגנה נאותה. תעשיית ה-IT אולי תסייע גם בהגנה על פרטיות המידע במאגרי המדינה מול סכנות של דליפה. אבל פגיעות בפרטיות המידע האישי נעשות לא פעם על ידי גורמי המדינה עצמם. כפי שכבר כתבתי:

מומחי אבטחת מידע, כמו משפטנים או מומחים אחרים, שמייעצים לממשלה משרתים בראש וראשונה את האינטרסים ואת הצרכים של הלקוח שלהם, כלומר – של המנגנון הממשלתי. התפקיד שלהם הוא לבנות מערכות מידע יעילות, שיסייעו לגופי השלטון בעבודתם ולהבטיח שהמידע הרגיש לא יגיע לגורמים עבריינים. אבל בכך לא די, משום שגם בתוך המנגנון הממשלתי יש לעיתים ניצול לרעה של מידע ושל כוח. האינטרסים והצרכים של השלטון אינם זהים תמיד לאלה של נתיניו. נכון שבמדינה דמוקרטית יש חפיפה מסוימת בין השניים, אבל כל אמנה חברתית וכל משטר דמוקרטי מבוססים על יסוד ההכרה במתח המתמיד שקיים ביניהם.

אגב, לפי פרסומים שבהם נתקלתי התעשייה הישראלית היא מהמובילות בייצור אמצעי מעקב.