יום שלישי, 16 במרץ 2010

עיריית טבריה חדרה שלא כדין לתיבת הדוא"ל של מבקר הפנים

בית המשפט המחוזי זיכה את מבקר עיריית טבריה, בני אליהו מכל העבירות שיוחסו לו על ידי העירייה וביטל את החלטת בית הדין למשמעת בעניינו. השופטת נגה אוהד קבעה, שעיריית טבריה "חיפשה" את המבקר והתנכלה לו.
.
השופטת אוהד דנה בין היתר בנושא פרטיות עובדים בתיבת תיבת הדואר האלקטרוני שלהם. במהלך הדיון בבית הדין למשמעת נדחתה בקשתו של אליהו לפסול ראיות שהושגו אגב חדירת לתיבת הדוא"ל שלו, בהסתמך על החלטה של בית הדין לעבודה בתל-אביב בעניין איסקוב. באותו עניין נקבע, שהמעביד היה רשאי לעיין בתוכן תיבת הדוא"ל של העובדת, לאחר שהסיק כי זו נתנה הסכמה מכללא לויתור על פרטיותה. ערעור על החלטה זו (ועל החלטה נוספת) תלוי ועומד בבית הדין הארצי לעבודה, ובמסגרתו הגשתי חוות דעת "ידיד בית משפט" מטעם האגודה לזכויות האזרח וקו לעובד.
.
מאז הדיון בערעור חלפו כשנתיים ועדיין לא זכינו לקבל פסק דין. אבל עכשיו יש לנו קביעות חשובות של בית המשפט המחוזי, שהסבו לי קורת רוח. השופטת אוהד מבקרת (בפסקאות 24-26) הן ההחלטות בעניין איסקוב ובעניין אליהו. להלן כמה קביעות מפסק הדין וכמה הערות.
.
* העתקת תיבת הדוא"ל האישית של המערער מהווה חדירה לפרטיותו והיא שקולה לחיטוט בחפציו האינטימיים או לחיפוש במגירת החפצים האישיים.

* אין בעובדה שמדובר במחשב שהוא קניינו של המעביד כדי לשלול את הקביעה כי מדובר בפגיעה בפרטיות. בטיעון שהגשתי לבה"ד לעבודה התייחסתי לטיעון הקנייני ואמרתי, שלפי ההגיון המדאיג, שעליו נסמכת הטענה, יוכלו מעבידים לחטט במדי העבודה שנתנו לעובד, לקחת שערה שנשרה מראשו על שולחנו ולשלוח אותה לבדיקת DNA, ואף ליטול שרידים שהותיר בחדר השרותים ולשלוח אותם לבדיקת סמים – כל זאת מבלי שהדבר ייחשב כפגיעה בפרטיות. (בפסקה 9).

* לא היה מקום להסתמכותו של בה"ד למשמעת על ההחלטה בעניין איסקוב: קיימות החלטות סותרות; היא נבחנת בהליכי ערעור בבה"ד הארצי לעבודה; היועץ המשפטי לממשלה התייצב שם לדיון וביקר אף הוא את ההחלטה.

* אין מקום להסיק שמבקר העירייה ידע שתיבת הדוא"ל האישית שלו חשופה לפריצות מצד ראש העיר ועושה דברו. אדרבא, ברי שהוא "ציפה לפרטיות מלאה הן מתוקף תפקידו כמבקר פנים השומר על חיסיון המידע שהגיע אליו, הן מדאגה למקורותיו, הן לצרכי חקירה יעילה, ובוודאי לפרטיות מעיניו של ראש העיר בפרט, לגביו ערך ביקורת אישית."

* ניתן לפגוע בפרטיות העובד רק לתכלית ראויה ובאופן מידתי, בהתאם לעקרון שנקבע בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כאן אני מפנה לביקורת של ד"ר מיכאל בירנהק (ראו עמ' 29 כאן) שלפיה, הדיון החוקתי יכול וצריך לשמש מסגרת לדיון, אולם הוא אינו תחליף לדיון במסגרת החוק הקונקרטי… חוק הגנת הפרטיות."

* נדחתה טענת העירייה כאילו החיטוט בתיבת הדוא"ל שבעקבותיו הושגו הראיות נגד המבקר נעשה למטרה ראויה - ביקורת אבטחת מידע. מה שנעשה בפועל הוא "בילוש" בנסיבות המעלות "חשד כבד בנוגע למניעי ראש העיר", ו"מלמדות על מגמתיות בהתנהלותו… "אין ספק כי פעילות בילוש חשאית לתפיסת מידע ממחשב המערער אינה לתכלית ראויה."

* בילוש אחר עובד אינו אסור בכל מקרה - הוא מותר כאשר עולה חשד לפגיעה במעביד, כאשר המעביד פועל בתום לב ובהתאם לחוק. לא כך בענייננו, שכן, המשיבה לא טענה כלל שחשדה כי המערער פגע בעירייה באופן כלשהו, אלא, כאמור, טענה שהחומר נתפס אצלה במקרה. גם לנקודה זו יצא לי להתייחס, כאשר במסגרת הדיון בבה"ד הארצי נטען, שהראיות שהושגו באמצעות הפגיעה בפרטיות (חדירה לתיבת הדוא"ל האישית של העובד) מבססות תכלית ראויה לפגיעה בפרטיותו. "מעביד הטוען לקיומו של חשד מבוסס" שבעטיו החליט לפגוע בפרטיות העובד, צריך להוכיח "ולהראות מה היה טיב החשד ועוצמתו? האם החשד התמקד בעובד שפרטיותו הופרה, או שמא היהחשד כללי? האם היו אמצעים אחרים לבדוק או לשלול את החשד מבלי לפגוע בפרטיות, וכיוצא באלו שאלות שיבסס את טענת ההגנה" ובעשותו זו הוא אינו יכול "להיסמך על חוכמה בדיעבד... על הראיות, שתומכות לכאורה בטענה מעין זו ככל שאלו הושגו אגב הפגיעה בפרטיות נשוא הדיון."

* השאלה האם מעשיו של ראש העירייה מהווים "האזנת סתר" אסורה נותרה בצריך עיון. אבל השופטת טורחת להוסיף ולציין, כי לשיטתה אין "טעם בהבחנה ובהפרדה בין הודעה שהגיעה ליעדה ונקראה, לבין הודעה שנמצאת בדרך ליעדה, שכן התכלית החקיקתית של חוק האזנת סתר נועדה למנוע מאדם שלישי להאזין לתוכן דברים שנאמרו בין שניים, כשאיש מהם לא הסכים להאזנתו. אין נפקא מינה, לשיטתי, אם בעל השיחה שמע או קרא את ההודעה, והמאזין קורא או שומע אותה שנית, אחריו, לבין אם שמע אותה המאזין לפני בעל השיחה, או יחד עימו סימולטאנית, שהרי בכל מקרה האזין לשיחה שאינה מיועדת לאוזניו."

* אין לקבל את הראיה שהושגה תוך פגיעה בפרטיות, במטרה לפגוע במעמדו של מבקר הפנים ותוך פגיעה בעבודתו. פסלות ראיה שהושגה תוך פגיעה בפרטיות היא עניין הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט. אבל בתי המשפט אינם ממהרים לפסול ראיות, משום שקשה להם לוותר על האינטרס החשוב של "חקר האמת". כיוון שבדרך כלל סוגיות של פרטיות מגיעות לדיון שיפוטי רק "במקרים הקשים", כלומר, במסגרת דיון בבקשה לפסול ראיה - נוצרת הטייה מדאיגה, שעלולה לעודד את הפרקטיקה של מעבידים לפגוע בפרטיות העובדים באופן שיטתי וגורף - בדרך כלל ללא בסיס שבדין, וגם ללא תוצאות "מפלילות".

* כיוון שהעירייה עשתה שימוש לרעה בהליכים המשמעתיים מתוך מטרה להתנכל למבקר העירייה, ולנוכח הסבל שנגרם לו עקב כך, חייבה השופטת את העירייה לשלם לו הוצאות בסך 50,000 ש"ח.
קריאה נוספת:
עומר טנא "האם העתקת תיבת מייל של עובד היא חדירה לפרטיותו?" TheMarker 24.3.10
דיווחים על החלטת בית המשפט המחוזי -גלובס 15.3.10; mynet 16.3.10.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי - ערמ"מ 13028/09 אליהו נ' עיריית טבריה (2010)
הכרעת הדין בעניינו של בני אליהו בבית הדין למשמעת: ת.מ. 46/06
עיריית טבריה נ' בני אליהו (2008)..
החלטת בית הדין למשמעת שלא לפסול את הראיות שהושגו אגב חדירה לתיבת הדוא"ל של אליהו:
החלטה מיום 22.10.07.

ע"ב (ת"א) 10121/06
איסקוב ענבר נ' הממונה על חוק עבודת נשים (2007).
נורית רוט,
בית המשפט קבע כי למעסיק מותר לחטט בתכתובות דואר אישיות, הארץ-TheMarker, 30.7.07
נורית רוט,
עדיף לעובד לחשוב שאין לו בכלל פרטיות, הארץ-TheMarker, 31.7.07
חוות דעת "ידיד בית משפט" של האגודה לזכויות האזרח וקו לעובד בערעור בעניינה של איסקוב; וטיעון נוסף.
נורית רוט "ערעור לבית הדין הארצי: למעסיק אסור לחטט במייל של העובדים"
הארץ 19.9.07
מיכאל בירנהק, מעקב בעבודה: טיילור, בנת'האם והזכות לפרטיות, עבודה, חברה ומשפט, יב, 2008
החלטה של בית הדין לעבודה בנצרת, שהדיון בערעור עליה אוחד עם הדיון בערעורה של איסקוב.
רותי סיני,
חצי מהמעסיקים בישראל עוקבים אחר עובדיהם באמצעות מצלמות, הארץ, 24.3.08
נועם שרביט,
מזוז: מעביד יכול לעיין בדוא"ל של עובד רק אם הסכים מרצון ומדעת, גלובס, 28.5.08
עידו באום, נורית רוט ועידו סלומון,
עובד, הזהר, הבוס קורא לך את המייל, הארץ, 7.6.08
הסכם קיבוצי שנחתם בין ההסתדרות לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים בנושא שימוש במחשב במקום העבודה
עו"ד אביב איילון, כמה פרטיות יש לעובד במייל שלו? פרשנות, ynet, 27.6.08
חיים ביאור,
עובד, הבוס עוקב אחריך, הארץ, 29.6.08
חיים ביאור,
הבנקים: רוצים חופש לחדור למחשב של העובד ללא תנאי, הארץ, 27.6.08
עומר טנא,
ההסתדרות ויתרה על פרטיות העובדים, הארץ, 30.6.08

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

א. 50 אלף ש"ח נשמע סכום נמוך מאוד.

ב.חייבים בארץ, הלכות עץ מורעל.

אנונימי אמר/ה...

שערוריית איסקוב: לא יתכן שכל כך הרבה זמן חלף וטרם נתקבלה החלטה בעניין זה. הגיע הזמן שבית הדין לעבודה ישנס מותניים ויוציא פסיקה שברור שצריכה להיות דומה לזו שניתנה בעניין אליהו בבית המשפט המחוזי בפני כבוד השופטת נגה אהד

אל תשתתפו בניסוי - אמרו לא למאגר הביומטרי

CC By Daehyun Park