לפני כשבוע כתבתי כאן על הדיון שעמד להתקיים בבית המשפט העליון בארה"ב בנושא פרטיות בהודעות טקסט של עובדים (עניינו של השוטר Quon). אמרתי שקשה להיות אופטימיים בשל חולשתה של הזכות לפרטיות בארה"ב ובשל הדגש הניאו-ליברלי החזק במשפט ובתרבות. בינתיים התקיים הדיון ולפחות על פי הדיווחים - השופטים שאלו שאלות שאינן מבשרות טובות. אבל מעבר לזה, דווח גם על חוסר הבנה מביך שגילו השופטים בכל הנוגע לטכנולוגיות החדשות – עולם המציאות שלתוכו הם מתבקשים ליצוק נורמות חדשות.
כך, למשל, תהה השופט קנדי מה יהיה גורלה של הודעת טקסט בענייני עבודה, שמקבל שוטר בדיוק שעה שהוא עסוק בהודעת טקסט פרטית. הוא תהה האם במקרה כזה ייתקל הפונה במענה בסגנון הטלפוני המוכר - "אנו שמחים לקבל את פנייתך, נחזור אליך בהקדם". השופט סקאליה הופתע לגלות שהודעות הטקסט עוברות דרך צד שלישי ואינן נשלחות ישירות אליו, וגם שאל האם השוטר Quon יכול להדפיס את הודעות הטקסט העסיסיות, שקיבל מהמאהבת שלו, ולהפיץ את ההדפסה בקרב חבריו. גם עורכי הדין לא טמנו תמיד את ידם בצלחת והתקשו לעזור לשופטים, שביקשו לדעת האם יכול היה Quon למחוק ממכשיר הפייג'ר שלו את ההודעות הפרטיות שקיבל ובכך למנוע מספק שירותי התקשורת להעביר העתק שלהן למעסיק.
בהקשר זה מזכירים בבלוג של ה-Economist, שבסוף המאה ה-19 התקשו השופטים האמריקאים להחיל את חוק ה"מובילים הציבוריים" (או "שירותי הולכה ציבוריים" - Common carrier) על שירותי הטלפון והטלגרף וזאת משום שסברו שהללו אינם "מובילים" דבר. "אחריות של חברת טלגרף" נאמר בפסק דין משנת 1873, "אינה דומה לזו של מוביל ציבורי, שמחזיק באופן בלעדי בסחורה שהוא מוביל ושביכולתו לבצע מעילה או לשתף פעולה עם גנבים. בידיה של חברת טלגרף לא מפקידים דבר מלבד הודעה או הוראה, שאינה מובלת באופן שבו היא מתקבלת, אלא מועברת או ממוחזרת באופן אלקטרוני" ( Grinnell v. W. Union Tel. Co, 1873 ).
מה בארץ? קשה לדבר על ציבור גדול של שופטים כעל מקשה אחת, ולמרות היכרות מסוימת שיש לי עם מערכת בתי משפט אין לי יכולת לתת הערכה כוללת בעניין זה. נתקלתי במקרים ובפסקי דין שבלטה בהם בקיאות מעוררת השתאות בנושאי טכנולוגיה, נתקלתי גם באחרים. מכל מקום, כשהופעתי בבית הדין הארצי לעבודה בעניין פרטיות בתיבת הדוא"ל של עובדים, הפליג הדיון למחוזות שונים ומשונים לסיטואציות, מציאותיות והיפוטטיות, שחרגו ממסגרת העובדות של התיק. בתוך כך עלו שאלות מתחום הטכנולוגיה, שלטעמי הצריכו מומחיות יתרה שחסרה למשתתפי הדיון (כולל אותי). עד שבשלב כלשהו נפלה עלי אימה גדולה - פתאום הבנתי אלו השלכות הרות גורל עלולות להיות להכרעה שיפוטית גורפת ובלתי זהירה על סוגיות אקטואליות ועתידיות בתחום הפרטיות בעידן התקשורת הדיגיטלית. רציתי לפנות אל השופטים ולומר להם, שלא יכתבו פסק דין רחב מידי ש"יעשה סדר" בכל ההיבטים והמישורים שנזכרו במהלך הדיון. אבל המילים נעתקו מפי - "אידיוט שכמותך" אמרתי לעצמי, "האם לא זה שביקשת מהם אתה בחוות הדעת שהגשת בתחילת הדרך – "לעשות סדר"? "
נדמה לי שאני מבין עכשיו טוב יותר את מאמר המערכת שפרסם ניו-יורק טיימס בעקבות הדיון בעניין Quon. עושה רושם שכותב המאמר יצא מגדרו בניסיון נואש לאותת לשופטים, שיש לפניהם תחום חדש, שאפשר שהם אינם בקיאים בו כל כך ואינם מודעים להשלכות שעלולות להיות לפסיקתם (ההדגשות שלי):
"This case brings the court to a new frontier. As people use newer forms of communication, the court must ensure that privacy protections keep up.…
The Supreme Court should affirm the appellate court’s well-reasoned decision. If it rules for the city, it should do so in a narrow way, closely tied to the specific facts of this case.
Courts across the country have been unclear about what privacy rights apply to e-mail and texting, which are fast eclipsing postal mail and conventional telephones. The Supreme Court should make clear that the Fourth Amendment’s robust privacy protections apply just as robustly to 21st-century communication."
איך אומרים שם באמריקה?
So Help Me God
(Editorial) "Privacy in a
"Technical difficulties at the Supreme Court" LawyersUSA-D.C Dicta
Toby Harnden "
B.G. "Yes, the justices are old" TheEconomist. blogs 23.4.10
James B. Speta "A Common Carrier Approach to Internet Interconnection"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה