יום רביעי, 12 באוגוסט 2009

השופטים מתבקשים להכיר במהפכה הדיגיטילית

מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, הוציא בשבוע שעבר הנחיה חדשה בה הוא מפנה את תשומת לב השופטים לפגיעה שנגרמת לפרטיות בעקבות פרסום פסקי ברשת האינטרנט. השופט גל מבקש מהשופטים לתת תשומת לב מיוחדת "בעת כתיבת החלטות לעניין אזכור פרטים אישיים שאין חובה בהם ואשר פרסומם עלול לגרום לפגיעה בפרטיותם של המתדיינים".
.
ספק בעיני אם הנחיה זו תתרום באופן משמעותי לפתרון הבעיה. לעיתים קרובות מידע אישי רגיש הוא מרכיב חיוני בתהליך הסקת המסקנות והכרעת הדין, וקשה לצפות משופטות ושופטים שיכתבו פסק דין שנראה כמו כתב חידה. פסק דין חייב להכיל פרטים ונתונים, שיאפשרו לצדדים, לבאי כוחם ולערכאת הערעור להבין מה הביא את השופט להכרעה השיפוטית שאליה הגיע. פסקי הדין גם מהווים מקור נורמטיבי חשוב בשיטת המשפט שלנו וגם בשל כך הם אינם יכולים להיות "סטריליים". קימוץ בפרטים גם לא יצמצם בצורה משמעותית את הפגיעה בפרטיות.
.
.
לדעתי הפיתרון, או הפיתרונות, לבעיות החדשות של העידן הדיגיטלי, צריכים להתמקד במאפיינים המיוחדים של עידן זה. השינוי שהביאה רשת האינטרנט בהקשר זה אינו נעוץ רק בחשיפה של רשומות אלקטרוניות אישיות בפני קהל גדול הרבה יותר אלא גם בהיותן זמינות לחיפושים מתוחכמים, שבאמצעותם ניתן למצוא בקלות שם של מתדיין או עד במשפט – למצוא מחט בערימת שחת, ולאתר התדיינויות משפטיות שאפילו לא ידענו על קיומן. לבסוף, עידן האינטרנט מאפשר לקבץ פיסות מידע נפרדות ובלתי קשורות זו לזו על אודות אינדיבידואל וליצור לו פרופיל אישי מקיף. צרוף של פריט מידע אחד למשנהו מביא לשלם הגדול מסך חלקיו, איחזור מאגרי מידע והצלבתם מוסיפים למידע קיים משמעויות נוספות, ומעמיקים את הפלישה לפרטיותם של נשואי המידע. כפי שמתאר זאת Solove:
.

"If the release of certain information in public records does not make one blush or reveal one’s deepest secrets, then what is the harm? I contend that the nature of the harm stems from what I call the 'aggregation problem'. View in isolation, each piece of our day-to-day information is not all that telling; viewed in combination, it begins to paint a portrait about our personalities. Even information in public records that is superficial or incomplete can be quite useful in obtaining more data about individuals. The aggregation problem arises from the fact that the digital revolution has enabled information to be easily amassed and combined. Information breeds information."(Daniel J. Solove, Access and Aggregation: Public Records, Privacy, and the Constitution, 86 MINN. L. REV. 1137 (2002), 1180).
מדובר אפוא בשינוי דרמאטי בהיקף החשיפה של מידע אישי ובשימושים שהיא מאפשרת באותו מידע, ועקב כך - גם בהחמרה ניכרת של הפגיעה בפרטיות. שינוי דרמטי זה משנה גם את האיזון שהיה קיים בעבר בין פומביות המשפט לבין הזכות לפרטיות באופן שמחייב בחינה מחודשת של הסוגיה והחזרת האיזון על כנו.
.
זו היא גם מסקנתו של השופט גל: "נראה", הוא כותב, "כי החריגים לפומביות הדיון הקבועים ב…חוק בתי המשפט, אינם מותאמים לעת הנוכחית, המתאפיינת בזרימת מידע חופשי ומהיר וכי הדין אינו מספק מענה הולם לבעיה שמתעוררת. לאור זאת, יש בכוונתי לפנות בעניין זה לשר המשפטים על מנת שתיערך בחינה מחודשת של הסוגיה בכללותה ויינתנו כלים משפטיים לצמצום הפגיעה במתדיינים."
.
אפשר רק לברך על היוזמה, וזאת למרות שפתרונות קלים לא יהיו פה. המחשב והאינטרנט עושים את החיים לקלים ולפשוטים יותר במובנים רבים, אבל במקביל הם יוצרים בעיות חדשות, שפתרונן דורש הסדרים מורכבים ובדרך כלל גם מסובכים ויקרים.
.
אבל אין צורך להמתין לבחינה של ההסדרים החוקיים הקיימים כדי שבתי המשפט יביאו בחשבון גם את השינויים שחלו בעת שהם מיישמים את הדין הקיים. ואכן, השופט גל מציין, כי לאחרונה החלו מזכירויות בתי המשפט "לציין על גבי הזימונים הודעה כללית שלפיה פסקי הדין מתפרסמים באתר האינטרנט, וזאת כדי לעודד את בעלי הדין החוששים מפרסום מידע רגיש, לפנות לבית המשפט מבעוד מועד ולבקש את מניעת הפרסום."
.
להגיש בקשות אפשר. השאלה היא, כמובן, מה יחליט בית המשפט.
.
כמו שדווח ב"הארץ", לאחרונה הגשתי מטעם האגודה לזכויות האזרח, בקשה להצטרף לדיון בערעור על החלטת בית משפט השלום שלא להשמיט את שמה של המערערת מפסק הדין שיפורסם באינטרנט. אין בבקשה ניסיון לשנות את הדין הקיים, שלפיו איסור פרסום, מלא או חלקי, מוצדק רק במקרה שבו הפרסום יגרום לפגיעה חמורה בפרטיות (סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט). תחת זאת, אני טוען, שבבחינת בקשות כמו זו של המערערת, על בית המשפט לשקול, בין היתר, את ההחמרה שחלה בפגיעה בפרטיות כתוצאה מפרסום פסקי דין ברשת האינטרנט אינטרנט:

"בית המשפט קמא דחה את בקשת המערערת. נקבע, כי בפרסום המידע האישי הנ"ל יש אמנם משום 'פגיעה מסוימת בפרטיות' ואולם 'איני יכולה לקבוע כי מדובר בפגיעה 'חמורה' בפרטיות, אשר צריכה לגבור במקרה זה על עקרון פומביות הדיון'.… להוציא את הפסקה הראשונה להחלטה - זו החוזרת בתמצית על הבקשה - אין בהחלטה כל אזכור של רשת האינטרנט, ומילא אין הבחנה בין איסור פרסום פסק הדין אך ורק בערוץ זה, לבין איסור גורף על פרסומו בכל צורה אחרת. בית המשפט קמא גם לא התלבט בשאלה האם לקבל את מקצת הבקשה ולהשמיט מן הפרסום הדיגיטלי את שמה של המערערת... קיים פער עצום בכמות ובאיכות בין פרסום במדיה הדיגיטלית לבין פרסום בדרכים 'מסורתיות'. בין שפער זה יביא לשינוי ההחלטה בעניינה של המערערת ובין אם לאו, מן הראוי שהוא יבוא במכלול שיקוליהם של בתי המשפט הנדרשים לבקשות כמו זו שלפנינו… הגיעה העת, שגם התמורה הגדולה, שהביאה המהפכה הדיגיטלית, תמצא את מקומה על כפות המאזניים, השוקלות את פומביות המשפט אל מול פרטיות הנשפט."
.
אפשר גם אחרת:
"ניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטיו המזהים של התובע." השופטת יעל ייטב, ת"א (י-ם) 5981/06 א.ד. נ' איילון חברה לביטוח 8.11.09
לקריאה נוספת:
לאזן בין הזכות לפרטיות לבין עקרון פומביות המשפט באינטרנט אתר האגודה לזכויות האזרח
בקשה להצטרף לדיון בערעור על החלטה שלא לאסור פרסום שמות מתדיינים באינטרנט
עידו באום מה עושים כשבית המשפט פוגע בפרטיות? הארץ דה-מארקר 6.8.09
נורית רוט שופטים ורצים לספר ברשת הארץ דה-מארקר 9.8.09
עומר טנא נדרש איזון חדש 9.8.09
הנחיות פרקליט המדינה - הנחיה מס' 14.18 איסור פרסום לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות
Karen Curtis (Privacy Commissioner of Australia) Access and Privacy: Getting the Balance Right (2005).
Daniel J. Solove, Access and Aggregation: Public Records, Privacy, and the Constitution, 86 MINN. L. REV. 1137 (2002)

אין תגובות:

אל תשתתפו בניסוי - אמרו לא למאגר הביומטרי

CC By Daehyun Park