יום רביעי, 17 ביוני 2009

תביעות סרק (SLAPP) להשתקת עובדים - יש סיכוי לשיפור

חוק ההסדרים החדש עתיד לכלול הוראה, שמעבירה לסמכותו של בית הדין לעבודה בירור תביעות לשון הרע בין עובד ומעביד (ראו סעיף 117 להצעת חוק ההסדרים, או בשמו המלא: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית) תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט 2009).
.להמשך הרשימה …

לא אתעכב כרגע על השאלה האם ראוי להכניס שינוי מעין זה באמצעות חוק ההסדרים - חקיקה בעייתית שמנוגדת לעקרונות דמוקרטיים כמו הפרדת רשויות, ושל חקיקה המסתמכת על דיון ציבורי ופרלמנטרי מושכל. השינוי כשלעצמו הוא מבורך.
.
יותר ויותר אנו נתקלים בתביעות סרק, שמוגשות על סמך ההנחה שהנתבע יעדיף ל"התקפל" מאשר לנהל משפט יקר. תביעות מעין אלו משרות אפקט מצנן על חופש הביטוי בנושאים בעלי חשיבות ציבורית (טקטיקה משפטית שזכתה במדינות שונות בארה"ב בכינוי SLAPP - Strategic Lawsuit Against Public Participation) (ראו עוד: וויקיפדיה באנגלית; עו"ד יוסי מאוטנר בעברית). טענתי זאת במסגרת עבודתי באגודה לזכויות האזרח בפרשה שנזכרה בכתבה של מרב בטיטו ב"ידיעות אחרונות" (וראו גם רשימה של נעמה כרמי בנושא).
.
וכך כתבתי בדברי הסבר בהצעת חוק שניסחנו באגודה לזכויות האזרח, ושאותה התחלנו לקדם בכנסת ביחד עם עו"ד ערן גולן מקו לעובד:
.
במהלך השנים האחרונות מתפתחת תופעה של בעלי אמצעים המגישים תביעות לשון הרע, שעל פניהן הן חסרות תוחלת, ושעתידות, ככל שאינן מכוונות, להרתיע דוברים בעלי אמצעים דלים ולהשרות אפקט מצנן על דיון חשוב בשאלות ציבוריות. אחד המישורים שבהם רווחת תופעה זו הוא תחום יחסי העבודה: עובדים ועובדות, שמספרים על קיפוח זכויותיהם בעבודה, נתבעים על ידי המעביד לשעבר בבית משפט אזרחי (ראו, למשל, מקרה קופי-טו גו, וגם נעמה כרמי: תביעות דיבה וצינון עובדים). ניהול הגנה בבית משפט אזרחי הוא קשה ויקר יותר, וכרוך בסיכון גבוה יותר. בדרך כלל מעבידים נהנים מעדיפות כלכלית בולטת על פני עובדים, והם יכולים להרשות לעצמם "לטרטר" עובד בין שתי ערכאות (בית הדין ובית המשפט האזרחי), וזאת בתוספת עלויות שולית זניחה למעביד, שאף היא מוכרת כהוצאה המנוכה מרווחיהם.
.
הפיתרון הראוי הוא להעביר את הסמכות לדיון בתביעות לשון הרע בקשר ליחסי עבודה לבית הדין לעבודה. אלא שבית הדין הארצי לעבודה קבע לפני כעשור, כי תביעות לשון הרע בין עובד למעביד אינם נמצאים בתחום סמכותו (ראו: דיון נה/283-3 (ארצי) חנה מרגלית נ' פז בע"מ, פד"ע כט 264). מוצע על כן לקבוע בחוק בית הדין לעבודה, כי תביעות לשון הרע בין עובד למעביד יידונו בבית הדין לעבודה.
.
בירור עובדתי של תביעות לשון הרע בין עובד למעביד קשורה בטבורה למערכת יחסי העבודה, וכפי שקורה בדרך כלל אינה מנותקת מתביעות הדדיות אחרות, שיש לצדדים ליחסי העבודה. "לסכסוכי עבודה יש מאפיינים מיוחדים. לצורך יישוב סכסוכים כאלה יש תועלת במומחיות… זה היה גם אחד הטעמים להקמת בית הדין לעבודה בישראל. אכן, בפועל, בית הדין לעבודה הגיע לרמה גבוהה של מומחיות. המומחיות היא נכס שראוי לשמור עליו ולטפח אותו. העברת הסמכויות המוקנות לבתי הדין לעבודה לכל בתי משפט השלום… לא תאפשר לשמור על המומחיות הנדרשת." (דין וחשבון של הועדה לבדיקת בתי הדין לעבודה ("ועדת זמיר") (2006) ע' 140-141, פסקה 189). שיקול חשוב נוסף שהעלתה ועדת זמיר ורלבנטי לענייננו הוא, שבבית הדין לעבודה יושבים גם "נציגי ציבור, שאמורים להיות קרובים ומודעים למצב בשטח" (שם, ע' 141; פסקה 191). "התפתחה בבית הדין לעבודה אווירה מיוחדת… כפועל יוצא, בית הדין לעבודה נחשב נגיש וידידותי במיוחד, והצליח למצב עצמו… כפורום ראוי ואמין לדיון בסכסוכי עבודה… הצורך בהגנה כזאת גבר בתקופה האחרונה, בעיקר נוכח היחלשות יחסית של ארגוני העובדים" (שם, שם).
.
לריכוז ההתדיינות בסכסוכי עבודה יש חשיבות יתרה גם מנקודת מבטו של עובד, שמבקש להיפרע מהמעביד שפגע בשמו הטוב: חולשתם של העובדים ובפרט התמוטטות העבודה המאוגדת, מביאה בשנים האחרונות לריבוי מקרים, שבהם הופך מקום העבודה למקום שבו נפגעות גם זכויות אדם "קלאסיות" לרבות, חירות הביטוי, הזכות לכבוד, והזכות לפרטיות. גם במקרה זה, יקל על העובד לממש את זכותו בבית הדין לעבודה, מה גם, שפעמים רבות יקל עליו לצרף לעילות תביעה אחרות שיש לו כנגד המעביד (בגין שכר עבודה, תנאים סוציאליים וכד') ושבגינן עליו לתבוע בבית הדין.
.
לריכוז ההתדיינות בסכסוכי עבודה יש חשיבות גם מנקודת מבטו של עובד, שמבקש להיפרע מהמעביד שפגע בשמו הטוב: חולשתם של העובדים ובפרט התמוטטות העבודה המאוגדת, מביאה בשנים האחרונות לריבוי מקרים, שבהם הופך מקום העבודה למקום שבו נפגעות גם זכויות אדם "קלאסיות" לרבות, חירות הביטוי, הזכות לכבוד, והזכות לפרטיות. גם במקרה זה, יקל על העובד לממש את זכותו בבית הדין לעבודה, מה גם, שפעמים רבות יקל עליו לצרף לעילות תביעה אחרות שיש לו כנגד המעביד (בגין שכר עבודה, תנאים סוציאלים וכד') ושבגינן עליו לתבוע בבית הדין.
.
כאמור, התחלנו לקדם את הצעת החוק הזו, אבל ההסתדרות הקדימה אותנו והכניסה את השינוי לעסקת החבילה. אין לי אלא לברך על כך.
.
תוספת מאוחרת: באיחור מה העלנו על אתר האגודה את הסיפור על הפרשה של תביעת SLAPP נגד עובדת בגין דברים שכתבה בבלוג שלה ואת הבקשה שהגשנו בעניינה.
ב-23 ביולי התקבל בכנסת החוק בכנסת (ס"ח 2203 מיום 23.7.09 עמוד 157 ) סעיף 131 הוא הסעיף הרלבנטי.

4 תגובות:

בן אבויה אמר/ה...

אני מסכים עם הניתוח שלך, שתביעות לשון הרע רבות "משרות אפקט מצנן על חופש הביטוי". אם כן, יש לצמצם את החוקים האלו עבור כולם. מדוע שאזרח שאינו עובד לא יזכה להגנה על חופש הביטוי שלו באותה מידה?

האח הקטן אמר/ה...

אכן הפיתרון הראוי הוא הסדר חוקי שיגן על נתבעים מפני תביעות SLAPP ברוח חקיקות של מספר מדינות בארה"ב (ראה סעיף 86 ואילך לבקשה שהגשנו לבית המשפט)
http://www.acri.org.il/pdf/petitions/hit30229.pdf

לא פשוט להעביר כזה דבר בארץ, במיוחד לאור ההבדל בהתייחסות לחופש הביטוי ולשון הרע. אנו מקווים שנצליח לקדם חקיקה או הלכה שיפוטית בעניין, אבל אין בכך לסתור הסדרים אחרים שיכולים להתמודד עם הבעייה לפחות במישור יחסי העבודה.

בן אבויה אמר/ה...

כל צעד שמרחיבה את חופש הביטוי הוא מבורך. עם זאת, מניסיוני הבעיה גדולה יותר מאיומי SLAPP, כאשר כל אדם יכול לסתום פיות באינטרנט באיום לתבוע את בעל האתר.

בנוסף, ההסדרים המיוחדים לעובדים מתחילים ליצור מצב בו אין שוויון תחת החוק, כאשר למי שמכונה "עובד" דין אחד ולשאר האזרחים דין אחר.

Ronen אמר/ה...

כל הכבוד על העבודה שאתה/ם עושה נגד ה-SLAPP.

מקווה שזה באמת יורחב מתישהו מעבר ליחסי עבודה.

מעניין מה הדבר הבא שימציאו לנו...

אל תשתתפו בניסוי - אמרו לא למאגר הביומטרי

CC By Daehyun Park